עושים פסיכולוגיה עם מעין בוימן משיטה
רשת עושים היסטוריה105 פרקים
על התוכנית
ד"ר מעיין בוימן משיטה לוקחת אותך למסע מרתק לנבכי נפש האדם והמוח האנושי: חרדה וטראומה, זוגיות ומשמעות, עבודה והגשמה, הורות ואל-הורות, התמכרות לטכנולוגיה, מוזיקה, גוף ונפש. בכל פרק היא פורשת מחקר פסיכולוגי, סיפורים אישיים וכלים פרקטיים בגובה העיניים כדי לעזור להבין למה אנחנו מרגישים וחושבים כמו שאנחנו, ואיך אפשר לחיות קצת יותר טוב עם עצמנו ועם אחרים. לפודקאסטים נוספים בקרו ב״רשת עושים היסטוריה״ 🚀 הפודקאסט נערך ע״י - שלי נוי.
מה זה עושים פסיכולוגיה עם מעין בוימן משיטה?
עושים פסיכולוגיה עם מעין בוימן משיטה הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית פסיכולוגיה מאת רשת עושים היסטוריה. מסע פסיכולוגי מעמיק אל תוך נבכי הנפש, הזוגיות והחוויה האנושית. בארכיון 105 פרקים, פרק חדש בערך פעם בשבועיים, אורך פרק ממוצע כ-55 דקות.
| קטגוריה | פסיכולוגיה |
|---|---|
| פרקים בארכיון | 105 |
| תדירות (מהפרקים האחרונים) | פרק חדש בערך פעם בשבועיים |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-55 דקות |
| הפרק האחרון | 15 ביולי 2026 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 7 |
עודכן:
פסיכולוגית שניגשת לפרק בכעס - ומשתכנעת
ד"ר מעיין בוימן משיטה ניגשת לסדרה על גבריות בהתנגדות גלויה, מחשש שמדובר בהנצחת סטיגמות - ואז משתכנעת שהנושא חשוב. השאלה שהיא מציבה: אם במחקר רואים מעט מאוד הבדלים מובהקים בין גברים לנשים, איך בכל זאת מדברים על ההבדלים?
היא מפרקת את הציפייה ש"הגבר תמיד רוצה" ומראה איך היא הופכת למלכודת לשני הצדדים, ומארחת מטפלת באומנות שמספרת על תאונה שבה איבדה ולמדה מחדש לדבר.
פסיכולוגיה של נפש, זוגיות ומיניות - מתוך סקרנות שמשלבת גם את עולמה האישי.
מסע פסיכולוגי מעמיק אל תוך נבכי הנפש, הזוגיות והחוויה האנושית.
המנחה
ד"ר מעיין בוימן-משיטה היא פסיכולוגית המנחה את הפודקאסט מתוך סקרנות אינטלקטואלית ורצון לפרק מורכבויות רגשיות. היא מפגינה גישה מקצועית, מעמיקה, ופתוחה לדיאלוג, תוך שהיא משלבת לעיתים קרובות גם את עולמה האישי והתנגדויות פנימיות כדי להנגיש נושאים כבדי משקל.
הסגנון
התוכנית מאופיינת בשיחות עומק מקצועיות, בגובה העיניים, המשלבות ידע אקדמי ומחקר פסיכולוגי עם יישומים פרקטיים לחיים. המבנה האופייני כולל אירוח מומחים, פירוק מיתוסים ודיון בחוויות אנושיות מורכבות תוך הצגת מורכבות רב-צדדית.
תובנות הזהב מהארכיון
- קושי רגשי לא מעובד מהווה לרוב את השורש לסימפטומים סומטיים והתנהגויות כפייתיות.
- ציפיות חברתיות קשיחות מייצרות מלכודות רגשיות שפוגעות הן בגבר והן בבת הזוג, ללא קשר לכוונותיהם.
- התמכרות לחומרים או להרגלים משמשת לרוב כ'פלסטר' למצוקה רגשית ולא כגורם ראשוני לבעיה.
- דימוי גוף בריא אינו אהבה עצמית מוחלטת, אלא מערכת יחסים של כבוד וקבלה למורכבות האנושית.
- היכולת להשתהות ברגע הנוכחי, ללא שיפוטיות, היא המפתח לוויסות רגשי וצמצום הסבל המיותר.
הפודקאסט מתאים לקהל רחב המעוניין בהתפתחות אישית, לאנשי מקצוע בתחומי הטיפול, ולזוגות המבקשים להבין לעומק את הדינמיקות הבין-אישיות שלהם.
השאלות הבולטות בארכיון
מה זה בעצם להרגיש בבית? מה אני אמורה להרגיש כשאני מרגישה בבית?
כשאתה אומר 'גם לגברים יש לב' - זה נשמע מובן מאליו, אז למה זה בעצם כל כך לא ברור, וכיצד זה משפיע על האופן שבו מפרשים פגיעה בתפקוד או ירידה בתשוקה אצל גברים?
אתה שם תחת אותה כותרת אירוע של בלקאוט במבחן ופחד ממבחנים, ואירוע חמור כמו השבעה באוקטובר - כולם אצלך תחת הכותרת של טראומה?
7 פרקים = 7 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
פרקים עם ניתוח מלא
פסיכותרפיסטית שחזרה מקומה אחרי תאונת אופניים מסבירה איך מיינדפולנס ותחושת 'בית פנימי' מאלפים את 'מוח הקוף' ומחזירים אותנו לכאן ועכשיו.
בפרק מתוך 'עושים פסיכולוגיה' עם ד"ר מעיין בוימן, המארחת את הפסיכותרפיסטית שרית זלצר - מטפלת באומנות עם למעלה מ-20 שנות ניסיון ומחברת הספר 'The Art of Feeling at Home'. שרית מספרת על תאונת אופניים קשה ביער בברזיל ב-1993 שבה נכנסה לקומה, חוויית האור והשייכות שחוותה, והדרך שבה נאלצה ללמוד מחדש לדבר וללכת. מתוך החוויה הזו היא פיתחה את העיסוק שלה בנוכחות, במדיטציה ובתחושת 'להרגיש בבית'. הפרק עוסק במשמעות הביטחון הפנימי, ב'מוח הקוף' שנודד בין עבר לעתיד, ובאופן שבו תרגול מיינדפולנס מחזיר אותנו לרגע הנוכחי. הוא מתאים למי שמתעניין בפסיכולוגיה, במיינדפולנס ובהתמודדות עם לחץ ומחשבות טורדניות.
- תחושת 'בית' אינה רק המקום הפיזי אלא בית פנימי של נוכחות ברגע - אפשר למצוא אותה בים, ביער או בכל מקום שבו אנחנו קשובים להווה.
- הבסיס לתחושת בית הוא ביטחון: היכולת להניח להכל, לבטוח בעצמך ולהרגיש שייכת - וזה מה שעלה אצל כל המשתתפות בסדנה בכנס בינלאומי.
- 'מוח הקוף' קופץ אסוציאטיבית בין עבר לעתיד ומבלה כמעט חצי מהזמן לא בהווה; הנדידה הזו, ולא המציאות עצמה, היא שמייצרת חלק גדול מהסבל.
- אילוף הקוף נעשה מתוך הבאת עצמנו לרגע ללא ביקורת ומתוך חמלה על הקושי - לא בכוח אלא בהקשבה.
- בתרגול ויפסנה שרית חוותה תוך 20 דקות מעבר חד בין תחושת שייכות וערך לתחושת בדידות וחוסר ערך - בעוד שבמציאות 'לא השתנה כלום', היא בסך הכל ישבה.
מה זה בעצם להרגיש בבית? מה אני אמורה להרגיש כשאני מרגישה בבית?
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
ד"ר מעיין בוימן משיטה (רשת עושים היסטוריה) לוקחת מחקר פסיכולוגי לשיחות בגובה העיניים על גבריות, טראומה וזוגיות, בלי לפשט.
- בסדרה על גבריות עולה מלכודת דו-כיוונית: כשהגבר תמיד יוזם נוצר יחס של רודף-נרדף, וכשהוא מפסיק - מתחילים 'סרטים', ושני בני הזוג נשארים לבד למרות ששניהם רצו קרבה
- מספרים מתוך הפרק: מעל 95% מהאסירים בעולם המערבי הם גברים, אף שברוב תכונות האישיות כמעט אין הבדל בין המינים
- פרק על EMDR מציע הגדרה רחבה לטראומה: לא חומרת האירוע קובעת אלא ההשפעה המתמשכת, ולכן חרדת בחינות והשבעה באוקטובר נכנסות לאותה כותרת, בעוצמות שונות
"כשאתה אומר שגם לגברים יש לב זה נשמע מובן מאליו, אז למה זה כל כך לא ברור?" השאלה הזאת, שמעיין בוימן משיטה מפנה לאורח בסדרה על גבריות, מסבירה למה הפודקאסט הזה לא נשאר בתיאוריה. היא מודה שניגשה לנושא בכעס, מתוך חשש שתנציח סטיגמות, ואז שינתה דעה תוך כדי שיחה.
ומה שעולה משם חד. ברוב תכונות האישיות כמעט אין הבדל בין גברים לנשים, אבל בקצוות ההבדל קופץ: מעל 95% מהאסירים בעולם המערבי הם גברים. ומול זה היא ואורחה פורסים מלכודת זוגית מוכרת - כשהגבר תמיד יוזם נוצרת דינמיקת רודף-נרדף, וכשהוא מפסיק מתחילים החשדות, ושני הצדדים נשארים בודדים אף ששניהם בעצם רצו אותו דבר.
בפרק אחר, עם ד"ר אודי אורן, השיחה נכנסת ל-EMDR ולשאלה הלא נוחה: איך ייתכן שגם חרדת מבחנים וגם השבעה באוקטובר נמצאות תחת אותה כותרת של טראומה. התשובה שלו מפתיעה - לא האירוע מגדיר טראומה אלא ההשפעה הנמשכת שלו.
זה הסגנון של עושים פסיכולוגיה. שלושה רבדים שזורים יחד, מחקר עדכני, סיפור אישי וכלי שאפשר לקחת הביתה, בשפה אנושית שלא מאיימת גם על מי שאין לו רקע בתחום.
נכתב בעזרת AI על בסיס תיאור הפודקאסט. איך זה נעשה
כשאשליית השגרה קורסת - על אי וודאות במציאות משתנה | אורן לשם [עושים פסיכולוגיה]
פרקים אחרונים
כשאשליית השגרה קורסת - על אי וודאות במציאות משתנה | אורן לשם [עושים פסיכולוגיה]
15 ביולי 202652 דק׳מחיר ההחמצה - הפחד מכשלון [עושים פסיכולוגיה]
1 ביולי 202658 דק׳המדע של הכרת התודה [עושים פסיכולוגיה]
17 ביוני 20261 שע׳ 4 דק׳איך כמה דקות ביום יכולות לשנות לכם את החיים - מיינדפולנס [עושים פסיכולוגיה]
2 ביוני 202649 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
מעין בוימן מארחת את שרית זלצר, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות מיינדפולנס. הן מסבירות שהשיטה מבוססת מחקרית ויכולה לשנות את החיים ברמה הביולוגית והרגשית, גם כשהמחשבות לא מפסיקות לרוץ. למי שסקפטי לגבי מיינדפולנס.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- התובנה: מיינדפולנס הוא תרגול מבוסס מחקר שמשפיע ברמה הביולוגית, לא רק רוחנית
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
מעין בוימן מארחת את שרית זלצר, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות מיינדפולנס. הן מסבירות שהשיטה מבוססת מחקרית ויכולה לשנות את החיים ברמה הביולוגית והרגשית, גם כשהמחשבות לא מפסיקות לרוץ. למי שסקפטי לגבי מיינדפולנס.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
התובנה: מיינדפולנס הוא תרגול מבוסס מחקר שמשפיע ברמה הביולוגית, לא רק רוחנית
הגבר המיני - כשציפייה פוגשת מציאות [עושים פסיכולוגיה]
18 במאי 202644 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
דוקטור מעיין בוימן משיטה ממשיכה עם חנן אל רוס לשיחה השנייה על גבריות, והפעם נכנסת למתח שבין מיניות, זוגיות וקרבה. הם מפרקים את הדמות של הגבר שתמיד מוכן, תמיד רוצה ותמיד יוזם, ומראים איך הציפייה הזאת יוצרת אכזבה, החפצה ודינמיקה של רודף ונרדף. אצל הרבה גברים מגע ומיניות הם דרך להרגיש אהובים, רצויים ומחוברים. האישה עשויה לבקש קודם שיחה, חיבוק וקרבה רגשית, ולפרש את היוזמה שלו כניסיון לקחת ממנה משהו. היא מתרחקת כדי לנשום, הוא נפגע ומתרחק רגשית, ושניהם נשארים לבד אף ששניהם רצו להתקרב. השיחה נוגעת גם בתסריט הצר שלפיו מיניות גברית מסתכמת בזקפה, חדירה ושפיכה. כשהגבר לא שואל את עצמו אם הוא באמת רוצה, התפקוד עלול להמשיך גם כשהלב שלו שבור או כשהוא מלא דאגות. התמונה הרחבה יותר נותנת מקום לעושר, לגיוון וללב הגברי שמחובר מאוד למיניות.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הציפייה שגבר תמיד ייזום לא משאירה לאישה מרחב להתחבר לתשוקה שלה, כי היא עסוקה שוב ושוב בדחייה ובהדיפה.
- אותה בקשה לקרבה מקבלת שתי צורות שונות: הוא פונה לגוף, והיא מבקשת קודם דיבור וחיבור רגשי.
- גם פער קטן בתדירות הרצויה יכול להפוך ללופ קשה כשאחד מרגיש נחנק והשני מרגיש דחוי.
- כשהגבר מפסיק ליזום כדי לצאת מתפקיד הרודף, השתיקה עלולה להתפרש כחוסר משיכה או כרומן.
- מיניות שנמדדת רק דרך זקפה ושפיכה מצמצמת את הגבר לתפקוד ומסתירה את המצב הרגשי שלו.
- חוויה של החפצה נוצרת כשהאישה מרגישה שלא רואים אותה כאדם פרטי אלא כגוף או כמדליה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
דוקטור מעיין בוימן משיטה ממשיכה עם חנן אל רוס לשיחה השנייה על גבריות, והפעם נכנסת למתח שבין מיניות, זוגיות וקרבה. הם מפרקים את הדמות של הגבר שתמיד מוכן, תמיד רוצה ותמיד יוזם, ומראים איך הציפייה הזאת יוצרת אכזבה, החפצה ודינמיקה של רודף ונרדף. אצל הרבה גברים מגע ומיניות הם דרך להרגיש אהובים, רצויים ומחוברים. האישה עשויה לבקש קודם שיחה, חיבוק וקרבה רגשית, ולפרש את היוזמה שלו כניסיון לקחת ממנה משהו. היא מתרחקת כדי לנשום, הוא נפגע ומתרחק רגשית, ושניהם נשארים לבד אף ששניהם רצו להתקרב. השיחה נוגעת גם בתסריט הצר שלפיו מיניות גברית מסתכמת בזקפה, חדירה ושפיכה. כשהגבר לא שואל את עצמו אם הוא באמת רוצה, התפקוד עלול להמשיך גם כשהלב שלו שבור או כשהוא מלא דאגות. התמונה הרחבה יותר נותנת מקום לעושר, לגיוון וללב הגברי שמחובר מאוד למיניות.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הציפייה שגבר תמיד ייזום לא משאירה לאישה מרחב להתחבר לתשוקה שלה, כי היא עסוקה שוב ושוב בדחייה ובהדיפה. · אותה בקשה לקרבה מקבלת שתי צורות שונות: הוא פונה לגוף, והיא מבקשת קודם דיבור וחיבור רגשי. · גם פער קטן בתדירות הרצויה יכול להפוך ללופ קשה כשאחד מרגיש נחנק והשני מרגיש דחוי. · כשהגבר מפסיק ליזום כדי לצאת מתפקיד הרודף, השתיקה עלולה להתפרש כחוסר משיכה או כרומן. · מיניות שנמדדת רק דרך זקפה ושפיכה מצמצמת את הגבר לתפקוד ומסתירה את המצב הרגשי שלו. · חוויה של החפצה נוצרת כשהאישה מרגישה שלא רואים אותה כאדם פרטי אלא כגוף או כמדליה.
להיות גבר בישראל - זהות, אבהות ולוחמה [עושים פסיכולוגיה]
3 במאי 20261 שע׳ 0 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
מעין בוימן מארחת את הרב והפסיכולוג הקליני חננאל רוס לשיחה על גבריות בעידן החדש. דרך ארבעת עמודי התווך - עוגן, מספק, מגן ועצמאי - הם בוחנים את הציפיות החברתיות ואת פער האמפתיה שמקשה על גברים להביע חולשה. לגברים ולמטפלים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- המודל: ארבעת עמודי התווך של הגבריות - עוגן, מספק, מגן ועצמאי
- פער האמפתיה שמקשה על גברים להביע חולשה ולהתחבר לרגשותיהם
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
מעין בוימן מארחת את הרב והפסיכולוג הקליני חננאל רוס לשיחה על גבריות בעידן החדש. דרך ארבעת עמודי התווך - עוגן, מספק, מגן ועצמאי - הם בוחנים את הציפיות החברתיות ואת פער האמפתיה שמקשה על גברים להביע חולשה. לגברים ולמטפלים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
המודל: ארבעת עמודי התווך של הגבריות - עוגן, מספק, מגן ועצמאי · פער האמפתיה שמקשה על גברים להביע חולשה ולהתחבר לרגשותיהם
לא רק תנועות עיניים - EMDR [עושים פסיכולוגיה]
30 במרץ 202646 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
דוקטור מאיין בוימן משיטה מארחת את דוקטור אודי אורן, פסיכולוג קליני ורפואי ויושב ראש עמותת EMDR ישראל, לשיחה שמתחילה בגילוי של דוקטור פרנסין שפירו בשנת 1987. שפירו הבחינה בזמן הליכה בפארק שתנועות עיניים מהירות מצד לצד מקלות על זיכרונות כואבים, ובהמשך בנתה פרוטוקול טיפולי וחקרה את יעילותו. אודי מסביר שתנועות העיניים הן רק דרך אחת ליצור גירוי בילטרלי. אפשר להעביר את תשומת הלב בין שני הצדדים גם באמצעות מגע בכתפיים או בברכיים, או צלילים המושמעים לסירוגין בשתי האוזניים. ההנחה היא שהגירוי מפעיל מערכות הדומות לאלו שפועלות בשנת רם, כשהמידע שנאסף במהלך היום עובר עיבוד ונבנים זיכרונות ולמידה. לפי ההסבר שלו, זיכרונות קשים ולא מעובדים נשארים במערכת וממשיכים להשפיע על האדם. הטיפול נועד לחבר אותם למשאבים, לכוחות ולזיכרונות חיוביים, כך שהם נעשים פחות מפריעים ומקבלים מקום בתוך רצף החיים. אודי מדגיש שאין עדיין תשובה מלאה לשאלה איך התהליך פועל במוח. השיחה גם מרחיבה את ההגדרה של טראומה: לא רק אירוע חריג ומאיים, אלא כל אירוע שהשפעתו השלילית נמשכת לאורך זמן. לכן גם אמירה של מורה, כאב כרוני או חוויה שנראית שולית מבחוץ עשויים להשאיר חותם משמעותי אצל אדם מסוים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- תנועות עיניים הן רק חלק מהשיטה. הגירוי הבילטרלי יכול להיעשות גם במגע לסירוגין בשתי כתפיים או ברכיים, ובצלילים העוברים בין האוזניים.
- המטרה אינה למחוק את הזיכרון הקשה, אלא לשנות את האופן שבו הוא נשמר ומשפיע, ולשלב אותו במערכת הזיכרון הרחבה.
- אודי מדמה זיכרון לא מעובד לטיפת דיו בכוס מים. כשהוא מתחבר למערכת רחבה יותר, הוא נעשה כמו טיפת דיו בבריכה ומשפיע הרבה פחות.
- לפי הגישה המוצגת, טראומה נקבעת גם לפי התוצאה: אם אירוע ממשיך להשפיע באופן שלילי לאורך זמן, הוא עשוי להיות טראומטי גם כשאחרים לא רואים בו אירוע חמור.
- EMDR התחילה כטיפול ב-PTSD, ובהמשך התרחבה לעבודה עם דיכאון, חרדה, כאבים כרוניים, בעיות רפואיות, בעיות התנהגות והפרעות אישיות.
- ארגון הבריאות הבינלאומי מוצג בשיחה כמי שמכיר ב-EMDR כגישה אפקטיבית ומבוססת מחקר בילדים, בנוער ובמבוגרים.
- ההסבר המוחי עדיין חלקי. אודי אומר שהמחקר מוכיח השפעה, אך מודה שאין בידיו תשובה מלאה לאופן המדויק שבו הזיכרונות מתחברים למשאבים חיוביים.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
דוקטור מאיין בוימן משיטה מארחת את דוקטור אודי אורן, פסיכולוג קליני ורפואי ויושב ראש עמותת EMDR ישראל, לשיחה שמתחילה בגילוי של דוקטור פרנסין שפירו בשנת 1987. שפירו הבחינה בזמן הליכה בפארק שתנועות עיניים מהירות מצד לצד מקלות על זיכרונות כואבים, ובהמשך בנתה פרוטוקול טיפולי וחקרה את יעילותו. אודי מסביר שתנועות העיניים הן רק דרך אחת ליצור גירוי בילטרלי. אפשר להעביר את תשומת הלב בין שני הצדדים גם באמצעות מגע בכתפיים או בברכיים, או צלילים המושמעים לסירוגין בשתי האוזניים. ההנחה היא שהגירוי מפעיל מערכות הדומות לאלו שפועלות בשנת רם, כשהמידע שנאסף במהלך היום עובר עיבוד ונבנים זיכרונות ולמידה. לפי ההסבר שלו, זיכרונות קשים ולא מעובדים נשארים במערכת וממשיכים להשפיע על האדם. הטיפול נועד לחבר אותם למשאבים, לכוחות ולזיכרונות חיוביים, כך שהם נעשים פחות מפריעים ומקבלים מקום בתוך רצף החיים. אודי מדגיש שאין עדיין תשובה מלאה לשאלה איך התהליך פועל במוח. השיחה גם מרחיבה את ההגדרה של טראומה: לא רק אירוע חריג ומאיים, אלא כל אירוע שהשפעתו השלילית נמשכת לאורך זמן. לכן גם אמירה של מורה, כאב כרוני או חוויה שנראית שולית מבחוץ עשויים להשאיר חותם משמעותי אצל אדם מסוים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
תנועות עיניים הן רק חלק מהשיטה. הגירוי הבילטרלי יכול להיעשות גם במגע לסירוגין בשתי כתפיים או ברכיים, ובצלילים העוברים בין האוזניים. · המטרה אינה למחוק את הזיכרון הקשה, אלא לשנות את האופן שבו הוא נשמר ומשפיע, ולשלב אותו במערכת הזיכרון הרחבה. · אודי מדמה זיכרון לא מעובד לטיפת דיו בכוס מים. כשהוא מתחבר למערכת רחבה יותר, הוא נעשה כמו טיפת דיו בבריכה ומשפיע הרבה פחות. · לפי הגישה המוצגת, טראומה נקבעת גם לפי התוצאה: אם אירוע ממשיך להשפיע באופן שלילי לאורך זמן, הוא עשוי להיות טראומטי גם כשאחרים לא רואים בו אירוע חמור. · EMDR התחילה כטיפול ב-PTSD, ובהמשך התרחבה לעבודה עם דיכאון, חרדה, כאבים כרוניים, בעיות רפואיות, בעיות התנהגות והפרעות אישיות. · ארגון הבריאות הבינלאומי מוצג בשיחה כמי שמכיר ב-EMDR כגישה אפקטיבית ומבוססת מחקר בילדים, בנוער ובמבוגרים. · ההסבר המוחי עדיין חלקי. אודי אומר שהמחקר מוכיח השפעה, אך מודה שאין בידיו תשובה מלאה לאופן המדויק שבו הזיכרונות מתחברים למשאבים חיוביים.
המכורים המתפקדים - האם כולנו מכורים לקנאביס? [עושים פסיכולוגיה]
4 במרץ 202633 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
דוקטור מעיין בוימן משיטה משוחחת עם פרופסור דניאל פיינגולד, פסיכולוג שיקומי ומומחה להתמכרויות, על הגבול החמקמק בין שימוש לבין תלות. אדם יכול לעשן ג'וינט מדי ערב, להחזיק עבודה ומשפחה ולהיראות מתפקד, בזמן שהוא נעשה פסיבי יותר, פחות מחובר לסביבה ופחות ממוקד. פיינגולד מציע לבדוק אם באמת קיימת בחירה: האם אפשר להחליט שהיום לא משתמשים ולעמוד בזה, או שהגוף והמוח כבר דורשים את החומר. השיחה נוגעת גם בעלייה בעוצמת החומרים, בשימוש בקנאביס בישראל, בחיפוש אחר ניתוק בתקופה של טראומה ובמעבר לחומרים מהירים וחזקים כמו קוקאין, ממסי וקטמין. הסיכון להתמכרות גבוה יותר אצל גברים, אצל בעלי נטייה גנטית, אצל אנשים המתמודדים עם מצוקה נפשית ואצל מי שמשתמש בחומר כדי להקל על מצב נפשי רע. גם הימורים, מין, סמארטפון ועבודה יכולים להפוך לדפוסים כפייתיים שמפעילים את אזור הגמול במוח.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- תפקוד חיצוני לא שולל תלות. עבודה, משפחה ועשייה יכולות להסתיר פגיעה עדינה בחיבור לעצמי, ביחסים ובמימוש הפוטנציאל.
- השאלה המעשית היא האם קיימת בחירה אמיתית. אם החלטה לא להשתמש נשברת שוב ושוב, החומר מתחיל לנהל את האדם.
- המחיר לא חייב להיראות כמו קריסה. הוא יכול להופיע בהוצאה כספית, בזמן שמתבזבז, בצורך בכמות גדולה יותר, בירידה בריכוז ובפספוס ימים בעבודה.
- שימוש שנועד להגביר מצב נפשי חיובי מתואר כפחות מסוכן משימוש שנועד להקל על מצב נפשי רע.
- התמכרות אינה מוגבלת לחומרים. גם טלפון, הימורים, מין ועבודה יכולים להפוך לדרך כפייתית לברוח ממחשבות ומרגשות.
- חומרים ממכרים משתלטים על אזור הגמול, שמכוון במקור להתנהגויות הישרדותיות כמו אכילה, שתייה וסקס.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
דוקטור מעיין בוימן משיטה משוחחת עם פרופסור דניאל פיינגולד, פסיכולוג שיקומי ומומחה להתמכרויות, על הגבול החמקמק בין שימוש לבין תלות. אדם יכול לעשן ג'וינט מדי ערב, להחזיק עבודה ומשפחה ולהיראות מתפקד, בזמן שהוא נעשה פסיבי יותר, פחות מחובר לסביבה ופחות ממוקד. פיינגולד מציע לבדוק אם באמת קיימת בחירה: האם אפשר להחליט שהיום לא משתמשים ולעמוד בזה, או שהגוף והמוח כבר דורשים את החומר. השיחה נוגעת גם בעלייה בעוצמת החומרים, בשימוש בקנאביס בישראל, בחיפוש אחר ניתוק בתקופה של טראומה ובמעבר לחומרים מהירים וחזקים כמו קוקאין, ממסי וקטמין. הסיכון להתמכרות גבוה יותר אצל גברים, אצל בעלי נטייה גנטית, אצל אנשים המתמודדים עם מצוקה נפשית ואצל מי שמשתמש בחומר כדי להקל על מצב נפשי רע. גם הימורים, מין, סמארטפון ועבודה יכולים להפוך לדפוסים כפייתיים שמפעילים את אזור הגמול במוח.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
תפקוד חיצוני לא שולל תלות. עבודה, משפחה ועשייה יכולות להסתיר פגיעה עדינה בחיבור לעצמי, ביחסים ובמימוש הפוטנציאל. · השאלה המעשית היא האם קיימת בחירה אמיתית. אם החלטה לא להשתמש נשברת שוב ושוב, החומר מתחיל לנהל את האדם. · המחיר לא חייב להיראות כמו קריסה. הוא יכול להופיע בהוצאה כספית, בזמן שמתבזבז, בצורך בכמות גדולה יותר, בירידה בריכוז ובפספוס ימים בעבודה. · שימוש שנועד להגביר מצב נפשי חיובי מתואר כפחות מסוכן משימוש שנועד להקל על מצב נפשי רע. · התמכרות אינה מוגבלת לחומרים. גם טלפון, הימורים, מין ועבודה יכולים להפוך לדרך כפייתית לברוח ממחשבות ומרגשות. · חומרים ממכרים משתלטים על אזור הגמול, שמכוון במקור להתנהגויות הישרדותיות כמו אכילה, שתייה וסקס.
דימוי גוף - הזוגיות שלנו עם עצמנו [עושים פסיכולוגיה]
10 בפברואר 20261 שע׳ 1 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
דוקטור מעיין בוימן משיטה משוחחת עם הפסיכולוגית הקלינית שלי שמשוני על הרגעים שבהם מתחיל להיסדק הקשר עם הגוף: מדידות משקל וגובה בבית הספר, השוואת ירכיים לילדות אחרות, דיאטות בגיל ההתבגרות ומחמאות שמגיעות דווקא אחרי ירידה במשקל. שמשוני מתארת דימוי גוף כמערכת יחסים הכוללת את האופן שבו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים כלפי הגוף. מערכת יחסים חיובית אינה דורשת אהבה מוחלטת לכל איבר ובכל מצב, אלא קבלה של המורכבות, שמירה על כבוד והפסקת החיבור האוטומטי בין רזון לערך עצמי. השיחה מזהירה גם מפני ווייט טוק ופט טוק: לא רק ביקורת על גוף, אלא גם מחמאות על הרזיה והערות על שינויים במשקל משאירות את המשקל במרכז ועלולות לחזק בושה, דיאטות וניכור מהגוף.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- מחמאה על ירידה במשקל יכולה להישמע חיובית, אבל גם ללמד שהאדם ראוי לתשומת לב בעיקר כשהוא רזה יותר.
- דימוי גוף אינו מסתכם במה שרואים במראה. הוא צובע רגשות, חוויות והחלטות כמו יציאה לאירוע, התחלת קשר או הגשמת חלום שדורש להיראות.
- יחסים חיוביים עם הגוף אינם אהבה של מאה אחוז. אפשר לא לאהוב חלקים מסוימים ועדיין לנהוג בגוף בכבוד ולקבל את המורכבות שלו.
- השוואה חברתית יכולה להתחיל בילדות מרגע קטן שנחרט בזיכרון, כמו מדידה בבית הספר או השוואת מבנה הרגליים לילדות שיושבות לידך.
- הערות על השמנה והרזיה, כולל מחמאות, מחזקות את הקישור בין מראה חיצוני לערך עצמי ומשאירות את המשקל במוקד.
- המחשבות והרגשות כלפי הגוף מתחברים להתנהגות. דיאטות, מאבק בגוף וניתוק מתחושותיו הם חלק מדימוי הגוף ולא רק תוצאה שלו.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
דוקטור מעיין בוימן משיטה משוחחת עם הפסיכולוגית הקלינית שלי שמשוני על הרגעים שבהם מתחיל להיסדק הקשר עם הגוף: מדידות משקל וגובה בבית הספר, השוואת ירכיים לילדות אחרות, דיאטות בגיל ההתבגרות ומחמאות שמגיעות דווקא אחרי ירידה במשקל. שמשוני מתארת דימוי גוף כמערכת יחסים הכוללת את האופן שבו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים כלפי הגוף. מערכת יחסים חיובית אינה דורשת אהבה מוחלטת לכל איבר ובכל מצב, אלא קבלה של המורכבות, שמירה על כבוד והפסקת החיבור האוטומטי בין רזון לערך עצמי. השיחה מזהירה גם מפני ווייט טוק ופט טוק: לא רק ביקורת על גוף, אלא גם מחמאות על הרזיה והערות על שינויים במשקל משאירות את המשקל במרכז ועלולות לחזק בושה, דיאטות וניכור מהגוף.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
מחמאה על ירידה במשקל יכולה להישמע חיובית, אבל גם ללמד שהאדם ראוי לתשומת לב בעיקר כשהוא רזה יותר. · דימוי גוף אינו מסתכם במה שרואים במראה. הוא צובע רגשות, חוויות והחלטות כמו יציאה לאירוע, התחלת קשר או הגשמת חלום שדורש להיראות. · יחסים חיוביים עם הגוף אינם אהבה של מאה אחוז. אפשר לא לאהוב חלקים מסוימים ועדיין לנהוג בגוף בכבוד ולקבל את המורכבות שלו. · השוואה חברתית יכולה להתחיל בילדות מרגע קטן שנחרט בזיכרון, כמו מדידה בבית הספר או השוואת מבנה הרגליים לילדות שיושבות לידך. · הערות על השמנה והרזיה, כולל מחמאות, מחזקות את הקישור בין מראה חיצוני לערך עצמי ומשאירות את המשקל במוקד. · המחשבות והרגשות כלפי הגוף מתחברים להתנהגות. דיאטות, מאבק בגוף וניתוק מתחושותיו הם חלק מדימוי הגוף ולא רק תוצאה שלו.
חוסן נפשי אחרי מלחמה - פוסט טראומה ופסיכולוגיה חיובית [עושים פסיכולוגיה]
28 בינואר 202652 דק׳הקול בראש: על הדיבור הפנימי שלנו [עושים פסיכולוגיה]
13 בינואר 20261 שע׳ 10 דק׳מאונדה עד פרו - טקסי איוואסקה, פסיכדלים ומפגש עם נשמות (עם ד"ר איתמר כהן) [עושים פסיכולוגיה]
23 בדצמבר 20251 שע׳ 8 דק׳
פודקאסטים דומים
מדברים.ות פסיכולוגיה
Roy Adam
מקור להשראה: רעיון גדול באריזה קטנה
Beit Avi Chai
בית הספר לקארמה טובה
עו״ד רות דיין וולפנר
הפודקאסט של שחר כהן
שחר כהן
עושים שינוי - שיחות עם אנשים שממציאים את עצמם בכל פעם מחדש
ערן שטרן | Wedo Podcast
שיט של אחרים
otherpeople