האוניברסיטה המשודרת - תרבות ישראלית
גלצ14 פרקים
על התוכנית
איך משתקפת פוליטיקת הזהויות הישראלית בסדרות הטלויזיה המקומיות? מה מקומה של היהדות באמנות הישראלית? מה הפך את קולו של אורי צבי גרינברג לייחודי בנוף השירה בארץ? כיצד נפגשו מזרח ומערב במוזיקה הארץ-ישראלית? ובאיזה אופן מיוצגת השואה בקולנוע הישראלי? אלה כמה מן השאלות עליהן נעשה לענות בסמסטר המיוחד של "האוניברסיטה המשודרת" אשר יוקדש לתרבות ישראלית, בהשתתפות ד"ר איתי חרל"פ, ד"ר גדעון עפרת, פרופ' אריה אלדד, פרופ' עודד זהבי ופרופ' נורית גרץ. 22182
מה זה האוניברסיטה המשודרת - תרבות ישראלית?
האוניברסיטה המשודרת - תרבות ישראלית הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית תרבות וספרות מאת גלצ. מסע מחקרי מעמיק אל תוך השברים, הטראומות והזהויות המורכבות המעצבים את התרבות הישראלית. בארכיון 14 פרקים, פרק חדש כמעט כל יום, אורך פרק ממוצע כ-27 דקות.
| קטגוריה | תרבות וספרות |
|---|---|
| פרקים בארכיון | 14 |
| תדירות (מהפרקים האחרונים) | פרק חדש כמעט כל יום |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-27 דקות |
| הפרק האחרון | 30 בינואר 2023 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 6 |
עודכן:
למה דווקא צפירה ונרדי כוננו סגנון ישראלי מקורי
פרופ' עודד זהבי עוקב אחרי ברכה צפירה ושואל שאלה לא מובנת מאליה: למה דווקא יוצרים ששוחררו מכל מחויבות למורשת מוזיקלית הצליחו לכונן סגנון ישראלי - בעוד הממסד הביקורתי שלל מהם את התואר "קומפוזיטור ארץ ישראלי".
בפרקים אחרים נורית גרץ בוחנת איך הקיבוץ, מלחמת לבנון וסרטים כמו "ואלס עם באשיר" חושפים שכבות של טראומה תרבותית. הטענה החוזרת: העבר הישראלי אינו רצף כרונולוגי אלא ריבוי זמנים שפועלים בו-זמנית.
זה ידע אקדמי בלי הצורך להירשם לקורס, למי שרוצה להבין מאיפה צמחה התרבות שהוא צורך.
מסע מחקרי מעמיק אל תוך השברים, הטראומות והזהויות המורכבות המעצבים את התרבות הישראלית.
המנחה
המנחים הם אנשי אקדמיה מתחומי התרבות והמוזיקה, המביאים מבט מחקרי ומעמיק על החברה הישראלית. הם מתמקדים בניתור תהליכים היסטוריים, פסיכולוגיים ואמנותיים, תוך ניתוח ביקורתי של ייצוגים תרבותיים.
הסגנון
סגנון התוכנית הוא אינטלקטואלי, מעמיק ומובנה, המתאים לפורמט של הרצאות אקדמיות מונגשות. הדיון מתאפיין בקצב שקול, שימוש בתיאוריות לניתוח יצירות, וחיבור בין תחומי דעת שונים לזיכרון הקולקטיבי.
תובנות הזהב מהארכיון
- העבר הישראלי אינו רצף כרונולוגי אלא ריבוי זמנים הפועלים בו-זמנית
- הניסיון לבנות נרטיב של משואה לתקומה לרוב נכשל מול חדירת הטראומה להווה
- הישראלי חווה עצמו בו-זמנית כקורבן וכמייצר עוול
- היצירה האמנותית בישראל היא הדרך המרכזית לעיבוד טראומות שטרם הגיעו למנוחה
התוכנית מתאימה למאזינים בעלי עניין בהיסטוריה, תרבות, אמנות וסוציולוגיה ישראלית, המחפשים ניתוח ביקורתי ומורכב של זהות המדינה.
השאלות הבולטות בארכיון
מדוע צפירה ונרדי, ששוחררו מכל מחויבות למורשת מוזיקלית, דווקא הם הצליחו לכונן סגנון ישראלי מקורי - בעוד הממסד הביקורתי שלל מהם את התואר 'קומפוזיטור ארץ ישראלי'?
כיצד אנו יכולים ללמוד מהקולנוע והספרות לא רק על טראומות העבר, אלא גם על אפשרויות לאוטופיות עתידיות, במיוחד בהקשר של התפתחות הקיבוץ?
מדוע גיבור "וולסים עם בשיר" לא זכר את הטבח בסברה ושתילה, וכיצד תפיסתו ש'המעגל הראשון, הרוצחים והמעגל שמסביב היה אותו מעגל' מסבירה זאת?
מדוע אירועים שקרו לפני עשורים חוזרים בתחפושות בהווה, ומדוע אויבינו הנוכחיים נתפסים באופן מיידי דרך משקפי הזיכרון של העבר?
מדוע אירועים שקרו לפני 70 שנה חוזרים בתחפושות כאילו הם קורים עכשיו?
מה בעצם שואבים המלחינים המערביים מתוך מה שיש למוזיקה המזרחית להציע?
6 פרקים = 6 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
נושאים שהתוכנית עוסקת בהם
פרקים עם ניתוח מלא
- הקיבוץ - מאוטופיה של העבר לאוטופיה של העתיד, עם הפרופ' נורית גרץ
- סרטי מלחמת לבנון ומלחמת תש"ח - מהלך בין המלחמות, עם הפרופ' נורית גרץ
- קדמה - מהטראומה של השואה אל הטראומה של מלחמה, עם הפרופ' נורית גרץ
- הקולנוע הישראלי: משואה לגאולה ובחזרה, עם הפרופ' נורית גרץ
- המזרח במוזיקה הישראלית: הפרח בגני, עם הפרופ' עודד זהבי
פרופ' עודד זהבי מספר כיצד הזמרת ברכה צפירה והפסנתרן נחום נרדי כוננו סינתזה ייחודית בין מזרח למערב במוזיקה הישראלית, ושילמו על כך מחיר חברתי ואמנותי.
זוהי השיחה השנייה בסדרה 'בין נהר פרת ונהר חידקל' של פרופ' עודד זהבי, חוקר מוזיקה מאוניברסיטת חיפה, על מקומו של המזרח במוזיקה הישראלית הפופולרית והאמנותית. הפרק עוקב אחר סיפורה של הזמרת ברכה צפירה, יתומה מירושלים שיצאה ללמוד אצל מקס ריינהרד בברלין, ושם פגשה את הפסנתרן נחום נרדי שעמו יצרה סגנון מוזיקלי שמיזג שירה עממית מזרחית עם פסנתרנות אמנותית. הפרק מתאר את הצלחתם העצומה באירופה ובארצות הברית, את איסוף השירים של צפירה מקהילות שונות, אך גם את המחיר ששילמה: סירוב להעמיד לרשותה אולמות בשל מוצאה, וביקורת נוקבת של המבקר פרופ' דוד שור. השיחה משובצת בקטעי מוזיקה ומתאימה למאזינים המתעניינים בתולדות הזמר העברי ובמתח שבין מזרח למערב בתרבות הישראלית.
- ברכה צפירה ונחום נרדי הרגישו משוחררים מהחובה להיות 'אותנטיים' מזרחיים או מערביים, ומתוך החופש הזה צמח סגנון מקורי שמיזג שירה עממית עם פסנתרנות אישית מאוד.
- צפירה אספה שירים מקהילות יהודי המזרח, מהבדואים ומהפלאחים, שוחחה עם נשים זקנות ולמדה שירי תימן מהזמר יחיאל עדקי - איסוף שהפך אותה לאוצרת חיה של מסורות מוזיקליות.
- צפירה שילמה מחיר חברתי על שבירת המסגרות: אולם 'אהל שם' בתל אביב סירב בתחילה להעמיד לרשותה את המקום בשל מוצאה, וגם נרדי ספג עלבונות על הופעתו עמה.
- מבקר המוזיקה פרופ' דוד שור פסל הן את צפירה הן את נרדי, וטען שנרדי 'לא לקח כלום מהארץ ולפי שעה גם לא נותן לה כלום', וייחס את הצלחתם לסקרנות העולם כלפי מדינת ישראל המתחדשת ולתיאטרליות ולא למוזיקה עצמה.
- ב-30 במרץ 1936 נפתח השידור הראשון של תחנת הרדיו המנדטורית 'קול ירושלים' בשירתה של צפירה - 'למדבר סענו' היה השיר הראשון ששודר אי פעם בארץ.
מדוע צפירה ונרדי, ששוחררו מכל מחויבות למורשת מוזיקלית, דווקא הם הצליחו לכונן סגנון ישראלי מקורי - בעוד הממסד הביקורתי שלל מהם את התואר 'קומפוזיטור ארץ ישראלי'?
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
סמסטר של 'האוניברסיטה המשודרת' מבית גלי צה"ל, שבו חוקרים בכירים מפרקים את התרבות הישראלית - ממוזיקה מזרחית ועד טראומת לבנון בקולנוע.
- פרופ' עודד זהבי מספר איך ברכה צפירה ונחום נרדי, דווקא משום שהיו משוחררים מהחובה להיות 'אותנטיים', כוננו סגנון ישראלי מקורי - אך הממסד שלל מהם את התואר 'קומפוזיטור ארץ-ישראלי'.
- פרופ' נורית גרץ קוראת ב'ואלס עם באשיר' לא רק את הקורבן הישראלי אלא גם את האחריות, דרך תאוריית שרשרת הטראומות של פרויד.
- מוטיב חוזר בקולנוע הישראלי, לפי ההרצאות, הוא דמות הילד המגורש - החייל הצופה שאינו יכול לפעול.
איך ייתכן ששני אמנים שהשתחררו מכל מחויבות למורשת מוזיקלית הם דווקא אלה שכוננו סגנון ישראלי מקורי? את השאלה הזו פורש פרופ' עודד זהבי בסיפורם של ברכה צפירה - יתומה מירושלים שלמדה בברלין - ונחום נרדי, שמיזגו שירה עממית מזרחית עם פסנתרנות אמנותית, גבו הצלחה באירופה ובאמריקה, ושילמו מחיר חברתי כשאולם 'אהל שם' בתל אביב סירב בתחילה להעמיד להם פסנתר.
זה הטון של הסמסטר הזה ב'האוניברסיטה המשודרת': לא סקירה מנומסת אלא חוקרים שנכנסים לעובי הקורה. צפירה, מסתבר, אספה שירים מקהילות יהודי המזרח, מהבדואים ומהפלאחים, ולמדה שירי תימן מהזמר יחיאל עדקי - אוצרת חיה של מסורות.
פרק אחר, בהנחיית פרופ' נורית גרץ, ניגש לקולנוע ולטראומת מלחמת לבנון. דרך תאוריית שרשרת הטראומות של פרויד היא קוראת ב'ואלס עם באשיר' לא רק את עמדת הקורבן אלא גם את האחריות הישראלית, ומצביעה על דמות הילד המגורש שחוזרת באובססיביות - החייל שצופה ואינו יכול לפעול.
השיחות נעות בין מזרח למערב, בין מוזיקה לקולנוע ובין הקיבוץ שהשתנה לבין הזיכרון התרבותי שלו. כל זה דרך האוזן, בעומק שלא תמיד פוגשים ברדיו.
נכתב בעזרת AI על בסיס תיאור הפודקאסט. איך זה נעשה
המזרח במוזיקה הישראלית: נקודת מפגש - שם וכאן, עם הפרופ' עודד זהבי
אמ;לקסיכום הפרק ב-AIפרק בסדרת מסע מוזיקלי עם פרופ' עודד זהבי על המוזיקה המזרחית/ים-תיכונית בישראל: מתי נולד הסגנון, מי היו הוריו וכיצד התפתח. הפרק מתמקד ב'נקודת מפגש' בין מסורות העבר לבין ישראל המתהווה. למאזינים שמסקרנים אותם שורשי הפופ המזרחי ותולדות המוזיקה הישראלית.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
מסע אחרי שורשי המוזיקה המזרחית-ים-תיכונית הישראלית, מנקודת המפגש בין 'שם' ל'כאן'.
- שאלת המפתח: מתי בעצם נולד הז'אנר ה'מזרחי' ומי היו 'הוריו' המוזיקליים?
פרקים אחרונים
המזרח במוזיקה הישראלית: נקודת מפגש - שם וכאן, עם הפרופ' עודד זהבי
30 בינואר 202328 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
פרק בסדרת מסע מוזיקלי עם פרופ' עודד זהבי על המוזיקה המזרחית/ים-תיכונית בישראל: מתי נולד הסגנון, מי היו הוריו וכיצד התפתח. הפרק מתמקד ב'נקודת מפגש' בין מסורות העבר לבין ישראל המתהווה. למאזינים שמסקרנים אותם שורשי הפופ המזרחי ותולדות המוזיקה הישראלית.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- שאלת המפתח: מתי בעצם נולד הז'אנר ה'מזרחי' ומי היו 'הוריו' המוזיקליים?
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
פרק בסדרת מסע מוזיקלי עם פרופ' עודד זהבי על המוזיקה המזרחית/ים-תיכונית בישראל: מתי נולד הסגנון, מי היו הוריו וכיצד התפתח. הפרק מתמקד ב'נקודת מפגש' בין מסורות העבר לבין ישראל המתהווה. למאזינים שמסקרנים אותם שורשי הפופ המזרחי ותולדות המוזיקה הישראלית.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
שאלת המפתח: מתי בעצם נולד הז'אנר ה'מזרחי' ומי היו 'הוריו' המוזיקליים?
הקיבוץ - מאוטופיה של העבר לאוטופיה של העתיד, עם הפרופ' נורית גרץ
15 בינואר 202325 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק מהאוניברסיטה המשודרת, בהנחיית פרופ' נורית גרץ, סוקר את השינויים בקיבוץ מחברה סוציאליסטית-קולקטיביסטית לחברה פרטית-אינדיבידואליסטית, ומדגים כיצד שינויים אלו משתקפים בקולנוע ובספרות. ההרצאה מיועדת לכל מי שמעוניין בהבנת ההיסטוריה והזיכרון התרבותי של ישראל, ומציעה מסגרת ביקורתית לבחינת יצירות העוסקות בקיבוץ. היא מדגישה את הצורך לנתח את העבר באופן מורכב, תוך שילוב בין זמנים שונים ולא רק דרך עדשות ההווה.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הבנת היסטוריה מורכבת דורשת התבוננות 'במקבת של זמנים', כלומר ראיית העבר, ההווה ואפשרויות העתיד בו-זמנית, ולא רק רצף עובדות או קטעים בודדים.
- יצירות רבות העוסקות בקיבוץ משקפות את בעיות החברה העכשווית (כגון פירוק משפחה, אינדיבידואליזם אגרסיבי) ומשליכות את האשמה עליו, במקום לנתח את מורכבותו ההיסטורית.
- הבחירה האמנותית להתמקד בקונפליקטים אישיים וזוגיים (למשל, ב'יחפים') על פני הישגים קולקטיביים משקפת את ערכי ההווה ומפספסת את ההקשר הרחב של התקופה המתוארת.
- יצירות מוצלחות יותר (כמו 'ילדי השמש') יוצרות סתירה מכוונת בין עדויות בעל-פה לבין דימויים ויזואליים, ובכך מאפשרות לצופה לחוות את ריבוי הזמנים והפרשנויות של העבר הקיבוצי.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק מהאוניברסיטה המשודרת, בהנחיית פרופ' נורית גרץ, סוקר את השינויים בקיבוץ מחברה סוציאליסטית-קולקטיביסטית לחברה פרטית-אינדיבידואליסטית, ומדגים כיצד שינויים אלו משתקפים בקולנוע ובספרות. ההרצאה מיועדת לכל מי שמעוניין בהבנת ההיסטוריה והזיכרון התרבותי של ישראל, ומציעה מסגרת ביקורתית לבחינת יצירות העוסקות בקיבוץ. היא מדגישה את הצורך לנתח את העבר באופן מורכב, תוך שילוב בין זמנים שונים ולא רק דרך עדשות ההווה.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הבנת היסטוריה מורכבת דורשת התבוננות 'במקבת של זמנים', כלומר ראיית העבר, ההווה ואפשרויות העתיד בו-זמנית, ולא רק רצף עובדות או קטעים בודדים. · יצירות רבות העוסקות בקיבוץ משקפות את בעיות החברה העכשווית (כגון פירוק משפחה, אינדיבידואליזם אגרסיבי) ומשליכות את האשמה עליו, במקום לנתח את מורכבותו ההיסטורית. · הבחירה האמנותית להתמקד בקונפליקטים אישיים וזוגיים (למשל, ב'יחפים') על פני הישגים קולקטיביים משקפת את ערכי ההווה ומפספסת את ההקשר הרחב של התקופה המתוארת. · יצירות מוצלחות יותר (כמו 'ילדי השמש') יוצרות סתירה מכוונת בין עדויות בעל-פה לבין דימויים ויזואליים, ובכך מאפשרות לצופה לחוות את ריבוי הזמנים והפרשנויות של העבר הקיבוצי.
סרטי מלחמת לבנון ומלחמת תש"ח - מהלך בין המלחמות, עם הפרופ' נורית גרץ
15 בינואר 202328 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק עוסק בקולנוע הישראלי וביטויי טראומת מלחמת לבנון דרך סרטים כמו "וולסים עם בשיר" ו"חירבת חיזה". פרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים אלו חושפים שכבות של טראומה, תוך שימוש בתאוריית שרשרת הטראומות של פרויד. היא מנתחת מוטיבים ויזואליים חוזרים, כמו הילד המגורש והבוץ, כדי להראות את קשיי ההתמודדות של החברה הישראלית עם מעמד הקורבן והמבצע כאחד. הפרק מזמין הקשבה עמוקה למי שמתעניין בביקורת קולנועית, פסיכולוגיה של טראומה וניתוח חברתי.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- טראומה, לפי פרויד, היא אירוע לא מעובד המפריע לרצף החיים וחוזר ומופיע בתחפושות שונות.
- "וולסים עם בשיר" מתמודד עם טראומת מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, לא רק מזווית הקורבן, אלא גם עם אחריות הצד הישראלי דרך מעורבותו בהארה.
- דמות הילד המגורש/נלקח בשבי היא תמונה החוזרת באובססיביות בקולנוע הישראלי, מסמלת את העוול והחייל הצופה שאינו יכול לפעול.
- מוטיב הבוץ בקולנוע ובספרות הישראלית מייצג שקיעה עמוקה במציאות המזרח תיכונית, ומשקף את היותנו גם קורבנות וגם מייצרי עוול.
- שרשרת הטראומות קובעת שפתרון טראומה אחת לעיתים קרובות חושף טראומה עמוקה וקשה יותר המסתתרת אחריה.
- הקולנוע הישראלי מציג את החייל הישראלי כמי שנמצא במעגל השני או השלישי של הטבח, רואה אך אינו מבין את מלוא המשמעות, ולכן אינו זוכר או מתמודד ישירות.
- ההתעקבות הקולנועית על הבוץ הלבנוני מתקשרת למצב שבו המלחמה שקעה, ומבטאת את הקושי לצאת ממעגל האלימות במזרח התיכון.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק עוסק בקולנוע הישראלי וביטויי טראומת מלחמת לבנון דרך סרטים כמו "וולסים עם בשיר" ו"חירבת חיזה". פרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים אלו חושפים שכבות של טראומה, תוך שימוש בתאוריית שרשרת הטראומות של פרויד. היא מנתחת מוטיבים ויזואליים חוזרים, כמו הילד המגורש והבוץ, כדי להראות את קשיי ההתמודדות של החברה הישראלית עם מעמד הקורבן והמבצע כאחד. הפרק מזמין הקשבה עמוקה למי שמתעניין בביקורת קולנועית, פסיכולוגיה של טראומה וניתוח חברתי.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
טראומה, לפי פרויד, היא אירוע לא מעובד המפריע לרצף החיים וחוזר ומופיע בתחפושות שונות. · "וולסים עם בשיר" מתמודד עם טראומת מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, לא רק מזווית הקורבן, אלא גם עם אחריות הצד הישראלי דרך מעורבותו בהארה. · דמות הילד המגורש/נלקח בשבי היא תמונה החוזרת באובססיביות בקולנוע הישראלי, מסמלת את העוול והחייל הצופה שאינו יכול לפעול. · מוטיב הבוץ בקולנוע ובספרות הישראלית מייצג שקיעה עמוקה במציאות המזרח תיכונית, ומשקף את היותנו גם קורבנות וגם מייצרי עוול. · שרשרת הטראומות קובעת שפתרון טראומה אחת לעיתים קרובות חושף טראומה עמוקה וקשה יותר המסתתרת אחריה. · הקולנוע הישראלי מציג את החייל הישראלי כמי שנמצא במעגל השני או השלישי של הטבח, רואה אך אינו מבין את מלוא המשמעות, ולכן אינו זוכר או מתמודד ישירות. · ההתעקבות הקולנועית על הבוץ הלבנוני מתקשרת למצב שבו המלחמה שקעה, ומבטאת את הקושי לצאת ממעגל האלימות במזרח התיכון.
קדמה - מהטראומה של השואה אל הטראומה של מלחמה, עם הפרופ' נורית גרץ
15 בינואר 202324 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק עוסק במקומה של הטראומה בקולנוע הישראלי, תוך הסתמכות על הגדרותיו של פרויד לשלבי הטראומה: השתקה, חזרה (acting out), ועיבוד. הפרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים דוקומנטריים משנות ה-50 וה-60 ניסו לספר סיפור של משואה לגאולה, אך בפועל השואה פרצה אל תוך התמונות והזיכרונות וערערה את תחושת המקלט וההשתרשות בארץ. הפרק מיועד לחובבי קולנוע, היסטוריה ותרבות ישראלית המבקשים להבין את הקשר המורכב בין זיכרון העבר למציאות הישראלית.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- פרויד מגדיר טראומה כאירוע שלא נקלט בתודעה עקב עוצמתו, ולכן הוא חוזר ומשפיע על ההווה מבלי שהאדם מודע למקורו.
- השימוש במונטאז' בקולנוע הדוקומנטרי המוקדם, שנועד להמחיש את המעבר מהרס לבנייה, השיג לעיתים את התוצאה ההפוכה: השואה השתלטה על הנרטיב ומחקה את תחושת הניצחון.
- דמויות ה'יהודי החדש' והחזק בסרטים אלו נראות לעיתים כחיקוי מאומץ, בעוד שהזהות הישנה של הקורבן הנרדף משתלטת על המסך דרך הפסקול והדימויים.
- סרטים שנועדו להדגיש את המעבר מהגלות לארץ המקלט מסתיימים לא פעם בחזרה לדימויי חורבן, דבר המשקף את הקושי להתנתק מהטראומה ולבנות רצף ביוגרפי יציב.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק עוסק במקומה של הטראומה בקולנוע הישראלי, תוך הסתמכות על הגדרותיו של פרויד לשלבי הטראומה: השתקה, חזרה (acting out), ועיבוד. הפרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים דוקומנטריים משנות ה-50 וה-60 ניסו לספר סיפור של משואה לגאולה, אך בפועל השואה פרצה אל תוך התמונות והזיכרונות וערערה את תחושת המקלט וההשתרשות בארץ. הפרק מיועד לחובבי קולנוע, היסטוריה ותרבות ישראלית המבקשים להבין את הקשר המורכב בין זיכרון העבר למציאות הישראלית.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
פרויד מגדיר טראומה כאירוע שלא נקלט בתודעה עקב עוצמתו, ולכן הוא חוזר ומשפיע על ההווה מבלי שהאדם מודע למקורו. · השימוש במונטאז' בקולנוע הדוקומנטרי המוקדם, שנועד להמחיש את המעבר מהרס לבנייה, השיג לעיתים את התוצאה ההפוכה: השואה השתלטה על הנרטיב ומחקה את תחושת הניצחון. · דמויות ה'יהודי החדש' והחזק בסרטים אלו נראות לעיתים כחיקוי מאומץ, בעוד שהזהות הישנה של הקורבן הנרדף משתלטת על המסך דרך הפסקול והדימויים. · סרטים שנועדו להדגיש את המעבר מהגלות לארץ המקלט מסתיימים לא פעם בחזרה לדימויי חורבן, דבר המשקף את הקושי להתנתק מהטראומה ולבנות רצף ביוגרפי יציב.
הקולנוע הישראלי: משואה לגאולה ובחזרה, עם הפרופ' נורית גרץ
15 בינואר 202324 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
סדרת הרצאות זו בוחנת את השפעת הטראומה התרבותית על הקולנוע הישראלי דרך המודל הפרוידיאני. הפרופסור נורית גרץ מדגימה כיצד סרטים דוקומנטריים משנות ה-50 וה-60, שנועדו להציג את המעבר משואה לגאולה ואת בניית ה"יהודי החדש", נכשלים לעיתים קרובות בשל פריצת זיכרונות השואה אל ההווה. הניתוח מתמקד בשימוש במונטאז' ובבניית הדמות של הניצול כדי לחשוף כיצד השואה ממשיכה להכתיב את התודעה הישראלית גם לאחר הקמת המדינה. הפרק מתאים לכל מי שמתעניין במפגש שבין זיכרון קולקטיבי, פסיכולוגיה והיסטוריה של התרבות הישראלית.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- טראומה אינה רק זיכרון של עבר, אלא אירוע שהודחק וחוזר כעת כפעולה שוב ושוב בהווה.
- המבנה הנרטיבי של "משואה לגאולה" בסרטים ציוניים נכשל לעיתים קרובות, שכן דימויי השואה חזקים ומאיימים יותר מדימויי הבנייה והתקומה.
- הניסיון להציג את הניצול כ"יהודי חדש", שרירי וחזק, מרגיש לעיתים כחיקוי מאולץ שמסווה את דמות הקורבן הרדוף שעדיין שולטת בתודעה.
- טכניקות עריכה של מונטאז' בסרטים אלו יוצרות טשטוש מכוון בין ההרס של העבר באירופה לבין המציאות הישראלית של ההווה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
סדרת הרצאות זו בוחנת את השפעת הטראומה התרבותית על הקולנוע הישראלי דרך המודל הפרוידיאני. הפרופסור נורית גרץ מדגימה כיצד סרטים דוקומנטריים משנות ה-50 וה-60, שנועדו להציג את המעבר משואה לגאולה ואת בניית ה"יהודי החדש", נכשלים לעיתים קרובות בשל פריצת זיכרונות השואה אל ההווה. הניתוח מתמקד בשימוש במונטאז' ובבניית הדמות של הניצול כדי לחשוף כיצד השואה ממשיכה להכתיב את התודעה הישראלית גם לאחר הקמת המדינה. הפרק מתאים לכל מי שמתעניין במפגש שבין זיכרון קולקטיבי, פסיכולוגיה והיסטוריה של התרבות הישראלית.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
טראומה אינה רק זיכרון של עבר, אלא אירוע שהודחק וחוזר כעת כפעולה שוב ושוב בהווה. · המבנה הנרטיבי של "משואה לגאולה" בסרטים ציוניים נכשל לעיתים קרובות, שכן דימויי השואה חזקים ומאיימים יותר מדימויי הבנייה והתקומה. · הניסיון להציג את הניצול כ"יהודי חדש", שרירי וחזק, מרגיש לעיתים כחיקוי מאולץ שמסווה את דמות הקורבן הרדוף שעדיין שולטת בתודעה. · טכניקות עריכה של מונטאז' בסרטים אלו יוצרות טשטוש מכוון בין ההרס של העבר באירופה לבין המציאות הישראלית של ההווה.
המזרח במוזיקה הישראלית: הפרח בגני, עם הפרופ' עודד זהבי
15 בינואר 202327 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
פרופ' עודד זהבי מנתח איך המפגש בין הזמרת שושנה דמארי ליוצרים משה וילנסקי ונתן אלתרמן יצר סגנון מוזיקלי חדש. דרך שירים כמו 'כלניות' ו-'מרים בת ניסים', דמארי הביאה לקדמת הבמה צבע קולי אחר, שערבב בין תכנים מערביים לאקזוטיקה מזרחית. השיחה בוחנת את תפקיד המבצעת כמי שמעניקה משמעות חדשה למילים ויוצרת גשר זהותי בתל אביב של שנות ה-40.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- דמארי לא הייתה רק זמרת, אלא כוח ששינה את אופי השירים שנכתבו עבורה: היא הפכה חומרים מערביים ו'פולניים' למשהו בעל גוון ישראלי מקורי.
- הבחירה ביוצאי אירופה כמו אלתרמן ווילנסקי לעבוד עם דמארי נבעה לא רק ממשיכה לאקזוטיקה, אלא מהצורך שלהם למצוא קול שיעניק למילים שלהם ממשות וחיים.
- הקול של דמארי, ששילב עומק כהה עם נחישות, אפשר לה לייצג דמות של 'אישה ישראלית אחרת' - לא הלוחם או השורד המוכר, אלא אישה קשוחה ונוכחת.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
פרופ' עודד זהבי מנתח איך המפגש בין הזמרת שושנה דמארי ליוצרים משה וילנסקי ונתן אלתרמן יצר סגנון מוזיקלי חדש. דרך שירים כמו 'כלניות' ו-'מרים בת ניסים', דמארי הביאה לקדמת הבמה צבע קולי אחר, שערבב בין תכנים מערביים לאקזוטיקה מזרחית. השיחה בוחנת את תפקיד המבצעת כמי שמעניקה משמעות חדשה למילים ויוצרת גשר זהותי בתל אביב של שנות ה-40.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
דמארי לא הייתה רק זמרת, אלא כוח ששינה את אופי השירים שנכתבו עבורה: היא הפכה חומרים מערביים ו'פולניים' למשהו בעל גוון ישראלי מקורי. · הבחירה ביוצאי אירופה כמו אלתרמן ווילנסקי לעבוד עם דמארי נבעה לא רק ממשיכה לאקזוטיקה, אלא מהצורך שלהם למצוא קול שיעניק למילים שלהם ממשות וחיים. · הקול של דמארי, ששילב עומק כהה עם נחישות, אפשר לה לייצג דמות של 'אישה ישראלית אחרת' - לא הלוחם או השורד המוכר, אלא אישה קשוחה ונוכחת.
חייו ויצרתו של אצ"ג: שירת "רחובות הנהר", עם הפרופ' אריה אלדד
15 בינואר 202328 דק׳חייו ויצירתו של אצ"ג: ייעוד המשורר בעיני עצמו, עם הפרופ' אריה אלדד
15 בינואר 202325 דק׳חייו ויצירתו של אצ"ג: מקורות שירתו, עם פרופ' אריה אלדד
15 בינואר 202326 דק׳חייו ויצירתו של אצ"ג: המשורר על רקע תקופתו, עם הפרופ' אריה אלדד
15 בינואר 202328 דק׳
פודקאסטים דומים
בשיח טיפולי - על טיפול, זוגיות, משפחה ונפש האדם בראי היהדות
מרכז י.נ.ר
יהיה בסדר
Aviv Lavi
תנינה
כאן | Kan
מה שכרוך Under Cover
כאן | Kan
תכנית הספורט של ישראל
רדיו חיפה
באופן מילולי
Avshalom Kor