רשת

גלצ

7 פודקאסטים באתר

גלי צה"למוזיקהתרבותאוכלאמנותאקדמיה

פודקאסטים ברשת

גלצ

גלצ

גלצ

גלצ

גלצ

גלצ

גלצ

הורוביץ מודה שהצד ההומוריסטי הוא מה ש'תפס' ברדיו בסוף שנות התשעים, הוא הצטער על כך שנים, ורק היום מספיק מבוגר כדי להיות עם זה בשלום ולחבק את זה בחזרה.
ליוצר אין שליטה על איך הקהל קולט אותו — לקח שלמד מזמן: הבחירות של חברות התקליטים והיחצנים (למשל אילו שורות בשיר ישמיעו) עיצבו את הדימוי הציבורי שלו לא פחות מהיצירה עצמה.
כתיבתו המוקדמת, באופן לא מודע, ביקשה לסמן טריטוריה משלו: 'אני מהחיים ובקטן', ציני ואישי — להבדיל מהכתיבה של דור אמו, דור 'סימני הקריאה' שצמח על רקע המתים במלחמת השחרור.
ההישג האמיתי לדעתו הוא של הוריו: בבית לא הייתה שום בעיה עם הבחירה שלו במוזיקה. את עומס 'המונומנט הלאומי' של נעמי שמר חש לראשונה רק בלווייתה, כשנשאר רק הדמות הלאומית במקום האדם, וזה הקשה עליו לכתוב תקופה.
הפרויקט 'אחיות שמר 24' מחדש את שירי נעמי שמר בסאונד של היום, ותוך חודש צבר מעל 20 אלף השמעות בספוטיפיי בלבד.

אריאל סיפר ששאל את היחצנית למה לא משמיעים את השורה הכי רלוונטית בשיר 'תוצאות הבדיקה' — 'אני מחכה והיא מחכה' — וכך הבין שהדימוי הציבורי שלו נבנה מבחירות חיצוניות, לא רק מהיצירה.
מתי זה נהיה דבר שהוא לא פשוט הילדה עם הגיטרה, אלא כבר מקצוע? מתי עשית את המעבר שזה נהיה הדבר ש...?
את זוכרת מה השיר הראשון שככה התחברתם סביבו, שיצרתם יחד?
לדבר עם אסי דיין על אמנות — מירי שואלת אותו ישירות 'איזו מטאפורה שם נגעה ללבך?', מה שמעמיד את השיחה כדיאלוג 'כמשוררת על משורר'.
השידור הזה הוא פתח למשהו?