הקולנוע הישראלי: משואה לגאולה ובחזרה, עם הפרופ' נורית גרץ

פרופסור נורית גרץ מנתחת כיצד טראומות שואה בקולנוע הדוקומנטרי של שנות ה-50 וה-60 משבשות את הנרטיב הציוני של מעבר משואה לתקומה.

סדרת הרצאות זו בוחנת את השפעת הטראומה התרבותית על הקולנוע הישראלי דרך המודל הפרוידיאני. הפרופסור נורית גרץ מדגימה כיצד סרטים דוקומנטריים משנות ה-50 וה-60, שנועדו להציג את המעבר משואה לגאולה ואת בניית ה"יהודי החדש", נכשלים לעיתים קרובות בשל פריצת זיכרונות השואה אל ההווה. הניתוח מתמקד בשימוש במונטאז' ובבניית הדמות של הניצול כדי לחשוף כיצד השואה ממשיכה להכתיב את התודעה הישראלית גם לאחר הקמת המדינה. הפרק מתאים לכל מי שמתעניין במפגש שבין זיכרון קולקטיבי, פסיכולוגיה והיסטוריה של התרבות הישראלית.

תובנות מרכזיות

• טראומה אינה רק זיכרון של עבר, אלא אירוע שהודחק וחוזר כעת כפעולה שוב ושוב בהווה.
• המבנה הנרטיבי של "משואה לגאולה" בסרטים ציוניים נכשל לעיתים קרובות, שכן דימויי השואה חזקים ומאיימים יותר מדימויי הבנייה והתקומה.
• הניסיון להציג את הניצול כ"יהודי חדש", שרירי וחזק, מרגיש לעיתים כחיקוי מאולץ שמסווה את דמות הקורבן הרדוף שעדיין שולטת בתודעה.
• טכניקות עריכה של מונטאז' בסרטים אלו יוצרות טשטוש מכוון בין ההרס של העבר באירופה לבין המציאות הישראלית של ההווה.