לשבת לקחת
נדב בורנשטיין וכפיר ארביב72 פרקים
על התוכנית
לשבת לקחת - פודקאסט המסעדנים של ישראל נדב בורנשטיין וכפיר ארביב נפגשים במשרדי "קירוסקאי" לשיחה עם השפים והמסעדנים המצליחים בישראל כדי ללמוד מהסיפור שלהם איך להיות טובים יותר, לקבל כלים ולספוג השראה
מה זה לשבת לקחת?
לשבת לקחת הוא פודקאסט ישראלי מאת נדב בורנשטיין וכפיר ארביב. פודקאסט המציג מבט מעמיק וכנה על עולם המסעדנות הישראלי, דרך עדשות של פילוסופיה, ניהול, חדשנות והתמודדות עם אתגרים. בארכיון 72 פרקים, פרק חדש בערך פעם ב-7 ימים, אורך פרק ממוצע כ-44 דקות.
| פרקים בארכיון | 72 |
|---|---|
| תדירות (מהפרקים האחרונים) | פרק חדש בערך פעם ב-7 ימים |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-44 דקות |
| הפרק האחרון | 20 ביולי 2026 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 8 |
עודכן:
"מה יותר מלחיץ - להיות משפיען או בעלים של מסעדה?"
השף חיים כהן יושב לשיחה לרגל 30 שנה לירידי האוכל בתל אביב, ומספר למה הנגשת מנת יוקרה לקהל הרחב היא שליחות חברתית ולא רק שיווק - ואיך מתמודדים כשהלקוח חיכה חצי שעה ומנה אחת מתוך שש לא עומדת בסטנדרט.
החוט החוזר הוא ההתלבטויות האמיתיות של בעלי עסקים: שחיקה שנובעת מחוסר ודאות מתמיד, הקושי להאציל סמכויות במקום להשתלט על הכל, והלוגיסטיקה של דוכן בפסטיבל שבו לקוח לא מוכן לחכות יותר משבע דקות.
הצד העסקי והאנושי של המסעדנות, מאחורי הקלעים, בלי גימוקים.
פודקאסט המציג מבט מעמיק וכנה על עולם המסעדנות הישראלי, דרך עדשות של פילוסופיה, ניהול, חדשנות והתמודדות עם אתגרים.
המנחה
המנחה מקיים שיחות עומק מקצועיות וגלויות עם בכירים מעולם הקולינריה הישראלי. הוא חוקר את האתגרים, הפילוסופיות וההיבטים העסקיים של המסעדנות, מציע מבט כן ומפתיע אל מאחורי הקלעים.
הסגנון
סגנון התוכנית הוא שיח פתוח ואינטימי המשלב דיונים מקצועיים עם חוויות אישיות. הראיונות מתאפיינים בקצב מעמיק וטון תובנתי, ומספקים הצצה אנושית ומקצועית אל עולם האוכל המורכב.
תובנות הזהב מהארכיון
- המסעדנות בישראל מתאפיינת בלחצים תמידיים, חוסר וודאות ומשברים תפעוליים, הדורשים גמישות ויכולת התאמה מתמדת.
- הנגשת אוכל יוקרתי לקהל הרחב, בין אם דרך פסטיבלים או תוכניות ריאליטי, משמשת לא רק ככלי שיווקי אלא גם כשליחות חברתית ושימור תרבותי.
- הצלחה בניהול עסק קולינרי טמונה בהאצלת סמכויות, שמירה על אותנטיות המוצר והמותג, ובפיתוח מתמיד של מודלים עסקיים חדשניים.
- יצירת תוכן למסעדות דורשת אותנטיות ובאה מתוך העסק עצמו, בעוד המעבר ממסעדנות ליצירת תוכן מציף לחצים מסוג שונה, נפשיים ויצירתיים.
- בניהול מטבח תחת לחץ, היושרה מול הלקוח ושמירה על סטנדרטים גבוהים קודמות לכל, תוך מציאת פתרונות יצירתיים לאתגרים תפעוליים.
התוכנית מתאימה לחובבי קולינריה, מסעדנים, יזמים ויוצרי תוכן המעוניינים בהבנה עמוקה של תעשיית המזון המקצועית והדינמיקות שלה.
השאלות הבולטות בארכיון
איך אפשר בכלל לנהל מסעדה ועסק בישראל כשהרצון לסגור עולה כמעט מדי יום?
איך ניתן להחזיר סועדים למסעדה בצורה אפקטיבית?
אתה חשבת על זה מאז שדיברנו על זה? היה משהו שגרם לך לראות את זה באור אחר?
למה אתם עושים את הדוכן כאן?
אתה רוצה את הפוליטי או אתה רוצה את התשובה האמיתית למה אתם עושים את הדוכן כאן?
כמה מפריע לכם שאסף תמיד מקבל את הפרסום והקרדיט?
מה למדתם אחרי שישה סניפים שאתם יכולים ללמד אותי?
אתה יכול להסביר למי שלא מבין למה 800 שקל לא מספיק ו-950 שקל כן?
8 פרקים = 8 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
נושאים שהתוכנית עוסקת בהם
פרקים עם ניתוח מלא
פרק עם השף אורל קימחי ממסעדת פופינה על ניהול מסעדה בישראל, שחיקה, איזון וזכייה בתחרות סן פלגרינו.
פרק של לשבת לקחת, פודקאסט למסעדנים של ישראל בהנחיית נדב בורנשטיין וכפיר הרביב. האורח הוא השף אורל קימחי ממסעדת פופינה, השף הישראלי הראשון שזכה בתחרות סן פלגרינו. השיחה נוגעת בקושי לנהל מסעדה בישראל לאורך שנים של קורונה ומלחמה, ברצון החוזר לסגור, ובמהפכה האישית של איזון בית-עבודה והאצלת סמכויות. נפתח גם בדיון על תופעת לקוחות שמצלמים מנות ומחזירים אותן. מתאים למסעדנים, שפים ולחובבי קולינריה.
- הרצון לסגור מסעדה עולה כמעט מדי יום, וההישרדות נשענת על מנוע פנימי ותשוקה ליצירה ובישול
- האצלת אחריות וחלוקת משימות מדויקת משחררות את השף לעסוק ביצירה במקום להתפזר בין כל הכובעים
- תרבות 'הכל עובר דרך הרגליים' של עבודה קשה אינה מספיקה, איזון בית-עבודה הוא תנאי לקיימות
- הזמנת מנות לשם צילום והחזרתן היא תופעה גוברת שפוגעת כלכלית ורגשית במסעדות
איך אפשר בכלל לנהל מסעדה ועסק בישראל כשהרצון לסגור עולה כמעט מדי יום?
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
פרק 65: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - אייל שני, חיים כהן ורז שבתאי
פרקים אחרונים
פרק 65: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - אייל שני, חיים כהן ורז שבתאי
20 ביולי 202635 דק׳אורחים:אורל קימחיפרק 64: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - אכרם הדיווה עבד (״ערבסקה״)
13 ביולי 20261 שע׳ 6 דק׳פרק 63: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - נרקיס אלפי ושלי גרבלר (״ביינה״, ״קוטה״)
6 ביולי 20261 שע׳ 14 דק׳אורחים:חיים כהןפרק 62: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - ירון קסטנבוים
29 ביוני 202645 דק׳פרק 61: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - אוראל קמחי (״פופינה״)
22 ביוני 20261 שע׳ 12 דק׳פרק 60: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - בנצי ארבל
15 ביוני 202653 דק׳פרק 59: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - לייב מתל אביב איט | חיים כהן
9 ביוני 202619 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
מה שמפתיע פה זה שחיים כהן יושב ומבטל בפומבי דעה שהשמיע קודם - שארוחת טעימות רק משרתת את האגו של השף - ובונה במקומה תפיסה הפוכה לגמרי. הוא מערער על ההנחה שמנה לא מוצלחת היא כישלון שצריך להסתיר, וטוען שדווקא הרגע שבו אתה ניגש לסועד ומודה שפישלת הוא מה שעושה את ההבדל. נשארת באוויר השאלה אם אפשר בכלל למכור 'סיפור' שלם לקהל שמשלם פר מנה ולא פר חוויה. המתח האמיתי הוא בין הלחץ התפעולי של אלפיים-שלושת אלפים מנות ביום לבין הדיוק והכנות שהוא לא מוכן לוותר עליהם.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- חיים כהן חוזר בו בפומבי מאמירה קודמת שלפיה ארוחת טעימות רק משרתת את האגו של השף, ומסגר אותה מחדש כסיפור שלם שהשף לוקח אליו את הסועד.
- מבחן הכנות במטבח: כשמנה אחת מתוך שש לא מספיק טובה, עדיף לגשת לסועד, להודות בפישול ולהכין מחדש - מאשר להוציא משהו בינוני בזמן.
- בישול הוא מהדברים האנלוגיים האחרונים שנשארו - וזה בדיוק מה שמאפשר גם ליפול וגם 'לעוף לשמיים'.
- מאסטרשף נתפס אצלו כ'בית התפוצות הקולינרי' - מקום שמתעד אוכל של דורות שהולך ונעלם, וחושף שהאוכל האשכנזי כמעט לא מגיע אליו כי 'מתביישים בו'.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
מה שמפתיע פה זה שחיים כהן יושב ומבטל בפומבי דעה שהשמיע קודם - שארוחת טעימות רק משרתת את האגו של השף - ובונה במקומה תפיסה הפוכה לגמרי. הוא מערער על ההנחה שמנה לא מוצלחת היא כישלון שצריך להסתיר, וטוען שדווקא הרגע שבו אתה ניגש לסועד ומודה שפישלת הוא מה שעושה את ההבדל. נשארת באוויר השאלה אם אפשר בכלל למכור 'סיפור' שלם לקהל שמשלם פר מנה ולא פר חוויה. המתח האמיתי הוא בין הלחץ התפעולי של אלפיים-שלושת אלפים מנות ביום לבין הדיוק והכנות שהוא לא מוכן לוותר עליהם.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
חיים כהן חוזר בו בפומבי מאמירה קודמת שלפיה ארוחת טעימות רק משרתת את האגו של השף, ומסגר אותה מחדש כסיפור שלם שהשף לוקח אליו את הסועד. · מבחן הכנות במטבח: כשמנה אחת מתוך שש לא מספיק טובה, עדיף לגשת לסועד, להודות בפישול ולהכין מחדש - מאשר להוציא משהו בינוני בזמן. · בישול הוא מהדברים האנלוגיים האחרונים שנשארו - וזה בדיוק מה שמאפשר גם ליפול וגם 'לעוף לשמיים'. · מאסטרשף נתפס אצלו כ'בית התפוצות הקולינרי' - מקום שמתעד אוכל של דורות שהולך ונעלם, וחושף שהאוכל האשכנזי כמעט לא מגיע אליו כי 'מתביישים בו'.
פרק 59: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - לייב מתל אביב איט | עומר מילר, קובי אדרי, איתי אדרי, גל זהבי, לירן רוזן ושירז צוקלו
8 ביוני 202639 דק׳פרק 59: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - לייב מתל אביב איט | שחף שבתאי
28 במאי 202613 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
מה שמפתיע כאן זה שדווקא שף ממסעדה יוקרתית ולא נגישה (פופ'נ'פופ, מקום 14) טוען שכל הסוד באירוע הוא ההפך הגמור - מהיר, נגיש ופשוט. הפרק מערער את ההנחה שאוכל גבוה הוא היתרון: כאן היכולת לגעת בקהל ולתת תוצאה מיידית שווה יותר מכל טכניקה. מתחת לאווירה החגיגית מבצבץ מתח אמיתי על תחרות, מלחמות מול ספקים שאין להם מספיק סחורה לכולם, ומי בכלל צריך להופיע באירוע כזה. נשארת פתוחה השאלה אם למסעדן משתלם לצאת מהמסעדה שלו אל הדוכן - שחף בעצמו אומר שהוא לא ממש מוצא סיבה.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- שף ממסעדה יוקרתית ולא נגישה בוחר באירוע דווקא להראות שהוא 'יכול לגעת בכולם' - הנגישות היא הנכס, לא המחיר
- כמעט כל הדוכנים באירוע רצים על שלושה דברים בלבד: בן מארי, צ'יפסר ופלאנצ'ה - מי שעושה סטים מאבד כסף
- המלחמה האמיתית של אירוע גדול היא מול הספקים שלושה-ארבעה שבועות מראש, כי אין להם מספיק סחורה לכולם והסוד הוא לחבר אותם 'כמו לגו'
- דגים מוכרים רק כ-18% מול בשר - הקהל באירוע רוצה בשר ופחממה
- התמונה עם המנה שווה הרבה: אנשים עומדים רבע שעה שהשמש תצא או מחכים שעה בתור בניו יורק בשביל לצלם שוקו עטוף
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
מה שמפתיע כאן זה שדווקא שף ממסעדה יוקרתית ולא נגישה (פופ'נ'פופ, מקום 14) טוען שכל הסוד באירוע הוא ההפך הגמור - מהיר, נגיש ופשוט. הפרק מערער את ההנחה שאוכל גבוה הוא היתרון: כאן היכולת לגעת בקהל ולתת תוצאה מיידית שווה יותר מכל טכניקה. מתחת לאווירה החגיגית מבצבץ מתח אמיתי על תחרות, מלחמות מול ספקים שאין להם מספיק סחורה לכולם, ומי בכלל צריך להופיע באירוע כזה. נשארת פתוחה השאלה אם למסעדן משתלם לצאת מהמסעדה שלו אל הדוכן - שחף בעצמו אומר שהוא לא ממש מוצא סיבה.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
שף ממסעדה יוקרתית ולא נגישה בוחר באירוע דווקא להראות שהוא 'יכול לגעת בכולם' - הנגישות היא הנכס, לא המחיר · כמעט כל הדוכנים באירוע רצים על שלושה דברים בלבד: בן מארי, צ'יפסר ופלאנצ'ה - מי שעושה סטים מאבד כסף · המלחמה האמיתית של אירוע גדול היא מול הספקים שלושה-ארבעה שבועות מראש, כי אין להם מספיק סחורה לכולם והסוד הוא לחבר אותם 'כמו לגו' · דגים מוכרים רק כ-18% מול בשר - הקהל באירוע רוצה בשר ופחממה · התמונה עם המנה שווה הרבה: אנשים עומדים רבע שעה שהשמש תצא או מחכים שעה בתור בניו יורק בשביל לצלם שוקו עטוף
פרק 59: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - לייב מתל אביב איט | מחניודה
27 במאי 202622 דק׳
פודקאסטים דומים
טום אביב | רק לא אוכל
אודיותר | Audioter
בנעליה – משנות את חוקי המשחק
Sivan Schreck | Wedo Podcast
דברי טעם
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | מחלקת ניהול תיירות ופנאי
מדברים אוכל
וואלה
אוכל ישראל עם גיל חובב Ochel Israel With Gil Hovav
רשת עושים היסטוריה
מדברים מהבטן
בית הפודיום