המצאת הרנסנס - פרק 1

לוח השנה אינו עניין טכני אלא כלי כוח: מי שקובע אותו שולט במיסים, בחגים ובזהות — ובעולם העתיק זה הצית מלחמת אזרחים יהודית של ממש.

בפרק הרביעי בסדרה מארח גיל את פרופ' ישבל רצון, חוקרת בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד ובמכון כהן באוניברסיטת תל אביב, לשיחה על לוחות שנה כמסמך פוליטי-דתי. הם מראים כיצד מי ששולט בלוח שולט גם בריביות, במיסים, בחגים ובסדר היום של החברה — בעבר וגם היום. רצון סוקרת את המעבר ההיסטורי מלוחות ירחיים גמישים שנקבעו על ידי שליטים מקומיים אל לוחות קבועים (הבבלי, היוליאני), ומסבירה כיצד בתקופה החשמונאית ניסו היהודים לקחת את סמכות הלוח לעצמם — מהלך שהוביל לקרע סביב 'לוח 364 הימים' של ספר חנוך ולפרישת כת קומראן מהמקדש. הפרק מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה יהודית עתיקה, אסטרונומיה של זמן והקשר בין דת לפוליטיקה.

תובנות מרכזיות

• לוח השנה הוא כלי שליטה חברתי-כלכלי: ריביות, מיסים, חגים, פקקים ואפילו ימים שבהם אי אפשר לקנות אוכל — כולם נקבעים על ידו, ולכן מי ששולט בו שולט בחיי כולם.
• הבדלי שעון הם תמיד פוליטיים ולא טכניים: ברלין המזרחית התנהלה בשעון מוסקבה והמערבית בשעון פריז, ובלבנון הנוצרים והמוסלמים החזיקו זמן-מה בשני שעונים שונים בהפרש שעה.
• ההיסטוריה עברה בהדרגה מלוחות ירחיים גמישים שנקבעו אד-הוק על ידי המנהיג המקומי אל לוחות קבועים — תחילה הבבלי המחושב מראש, אחריו הפרסי-סלאוקי ולבסוף היוליאני הרומי שאיתנו עד היום.
• לוח 364 הימים שבספר חנוך מתחלק בשבע במדויק, ולכן הוצג ככזה ש'אלוהים קבע בבריאה' — חלופה שאף בן אדם לא יכול לשנות, בניגוד ללוח הירחי שנקבע על ידי מנהיג בשר ודם.
• במקדש אחד בירושלים שבו רק הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ביום כיפור, אי-הסכמה על מועד החג הופכת לבעיה מעשית מוחלטת — ולכן המחלוקת על הלוח הסלימה לרדיפות דתיות ולמלחמת אזרחים.