המזרח במוזיקה הישראלית: הפרח בגני, עם הפרופ' עודד זהבי

כיצד קולה התימני של שושנה דמארי הפך אצל אלתרמן ווילנסקי ל'אישה הישראלית האחרת', ומה שאבו המלחינים האשכנזים מן המזרח.

פרופ' עודד זהבי מן החוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה, בסדרה 'בין נהר פרת ונהר חידקל', בוחן כיצד נתפס המזרח במוזיקה הישראלית הפופולרית והאמנותית. חלקו הראשון של השיעור מוקדש לשושנה דמארי — זמרת ילידת תימן (1923) שגדלה בקהילה התימנית בראשון לציון, ולקשר שלה עם משה וילנסקי ונתן אלתרמן, שעיצבו עבורה סגנון ייחודי ובכך גיבשו דמות חדשה של 'האישה הישראלית'. זהבי מנתח שירים כמו 'כלניות', 'הם זוכים' (מילים: שלונסקי, לחן: נחום נרדי), 'מרים בת ניסים' ו'בכרמי תימן', ומראה כיצד היוצרים האשכנזים שילבו אקזוטיקה, הומור אתני וייצוג אוריינטליסטי. החלק השני נפתח על המלחין מרדכי סתר ושימושו במלוס המזרחי במוזיקה הסימפונית. השיעור מתאים למתעניינים בתולדות הזמר העברי, בזהות מזרחית-ישראלית ובמוזיקולוגיה.

תובנות מרכזיות

• קולה של דמארי — עומק כהה במנעד ובהפקה הקולית לצד עוצמה ונחישות — אִפשר לאלתרמן ולוילנסקי לעצב 'אישה ישראלית אחרת': קשוחה, שזופה, נשית ובעיקר נחושה, להבדיל מדמות ה'ישראלי' השורד והלוחם.
• דמארי הוסיפה לטקסטים שבמקורם היו מערביים-גלותיים ('פולניים') ממד 'ישראלי, שורשי, מקורי' — תופעה שזהבי משווה לאופן שבו שלמה בר וזוהר ארגוב צבעו מאוחר יותר מנגינות מערביות בצבעים מזרחיים.
• בשיר 'הם זוכים' (1946) שלל שלונסקי לדבריו את הממד המטאפורי של ארץ ישראל ועבר ממבט גלותי-משיחי למבט מפוקח על ההתיישבות הממשית בעמק.
• בשיר 'מרים בת ניסים' היוצרים השתמשו ברצף שמות תימניים מהירים — דחיפה ריתמית שמחגגת את השונות אך גם 'מחממת' את הזמרת לבטא מהר שמות 'זרים לאוזן המערבית', תרגיל שיש בו הומור בעל ניחוח אתני.
• 'בכרמי תימן' הוא לדעת זהבי 'מצוות אנשים מלומדה' — גרסת וילנסקי לחשיבה אוריינטליסטית של ראשית המאה, עם דמות אישה 'יצרית על תנאי', נטולת ארוטיקה ואמפתיה, שדמארי בכל זאת הצליחה להפיח בה חיים בקונטרלטו שלה.