איזה מין ענף זה כדורגל? הפיזיולוגיה של המאמץ מאחורי הספורט הפופולרי ומה ניקח מזה לחיינו

על מה הפרק?

היכולת הפיזיולוגית של כדורגלן עילית מתבססת על יכולת אירובית גבוהה המיועדת להתאוששות מהירה בין עשרות ספרינטים קצרים ומאמצי כוח עצימים המכריעים את המשחק.

מירי נבו מארחת את הפיזיולוג מולי אפשטיין לדיון על הדרישות הפיזיות והפיזיולוגיות של כדורגלנים על פי סקירה מדעית שניתחה 178 מחקרים. השיחה מפרקת את דרישות המאמץ לפי עמדות המשחק השונות, ומסבירה כי שחקנים גומאים כ-10 עד 12 קילומטרים במשחק אך מבצעים רק 200 עד 300 מטרים של ספרינטים קצרים בעצימות מרבית. כמו כן הוצגו מדדי כוח מרביים כגון חצי סקוואט עם 200 קילוגרם ולחיצת חזה עם 100 קילוגרם, לצד הדגשת החשיבות של אימוני ספרינט קלאסיים למניעת פציעות בשרירי המיתר.

/ תובנות מרכזיות

• שחקן כדורגל מבצע כ-1,400 פעולות שונות במהלך משחק, אך רק 200 עד 300 מטרים מתוכן מבוצעים בספרינט בעצימות מרבית.
• סף צריכת החמצן המרבית הנדרש בכדורגל עילית עומד על 65 עד 70 מיליליטר לקילוגרם לדקה, וערכים גבוהים מכך אינם מעניקים יתרון במשחק.
• הפרש של עשירית השנייה בזינוק ל-10 מטרים, הנע בין 1.79 ל-1.91 שניות, מעניק לחלוץ יתרון קריטי של מטר על פני הבלם.
• שוערים עוברים כ-4 קילומטרים במשחק, שהם כ-40 אחוזים ממרחק הריצה של שחקני השדה.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות