תזונה מנקודת המבט של היוגה - עם ליאת מנדל

על מה הפרק?

שני מתרגלי יוגה חוקרים מה זה בעצם להזין את עצמנו, ולמה השאלה הזאת כמעט נעלמה מהשיח על אוכל.

מה שמפתיע פה הוא שדווקא שני מורים ליוגה מסרבים לחלק עצות תזונה, ושוב ושוב מחזירים את הכדור לאיש מקצוע ולקשב פנימי. ההנחה שהם מערערים היא שטאמס זה רע וסאטווה זה מושלם - הם טוענים שבלי שלוש האיכויות יחד אי אפשר בכלל לתפקד. המתח האמיתי הוא בין מה שנעים למה שנכון, ועד כמה השניים יכולים להתקרב עם הזמן בלי לכפות שינוי קיצוני. נשארת פתוחה השאלה מתי אכילה רגשית היא נחמה לגיטימית ומתי היא פלסטר שמבריח רגש שצריך להרגיש.

/ תובנות מרכזיות

• טאמס, ראג'אס וסאטווה כולן הכרחיות; מזון סאטווי הוא דווקא זה שמאזן ביניהן ולא זה שמבטל את האחרות
• מהקטהא אופנישד: פירות התרגול ניתנים למי שבוחר בנכון על פני הנעים, אבל עם הזמן הנכון עצמו הופך לנעים
• 'מה מזין אותי' היא שאלה רחבה מאוכל - גם נחמה רגשית מזינה, והעניין הוא להיות מודע למה שעושים
• אכילה רגשית בסדר נקודתית; הבעיה היא כשהאוכל נעשה פלסטר קבוע שמבריח רגש קשה שצריך להרגיש
• אנשים רוצים תוצאה סופית בלי תהליך; כמו ביוגה, מעבר חד מדי גורם נזק - שחיקה, דלקות, נשירת שיער בטבעונות חפוזה
• אלטרויזם בטבעונות לא יכול להיות נפרד ממה שטוב לי; אם אני חלושה ולא מאוזנת לא הבאתי תועלת לאף אחד

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות