הסופר והרב ליאור אנגלמן מספר איך סיפור שלם פרץ ממנו ביציאה מתפילת נעילה ביום כיפור — ומשם נולד מסע יצירה שלם.
בן בן ברוך מארח את ליאור אנגלמן, אדם שחי בשני עולמות במקביל: לימוד והוראת תורה מצד אחד וכתיבה ויצירה מצד שני. השיחה (כפי שמתפרסת בקטע הפותח של הפרק) נסובה סביב הרגע המכונן שבו אנגלמן, שלא כתב סיפורים מעולם, חש 'בלוק' מוחלט בתפילת נעילה ביום כיפור, עבר מבית הכנסת האשכנזי לספרדי, ובמוצאי החג ישב וכתב ברצף סיפור של כ-2,500 מילים שמאוחר יותר זכה בתחרות הסיפור הקצר של מקור ראשון. הפרק עוסק בכוח היצירה ש'נוחת מלמעלה', בפחד לחשוף יצירה, וברגע ה'פאק איט' שבו אנגלמן העלה סוף-סוף את הפודקאסטים שאגר. מתאים למי שמתעניין בתהליכי יצירה, התגברות על מחסומים והשילוב בין עולם רוחני לעולם אמנותי.
תובנות מרכזיות
- ליאור אנגלמן מתפקד בשני מישורים במקביל — לימוד והוראת תורה (כדיין/רב) ויצירה וכתיבה — והוא רואה בהם שתי אונות של אותו דבר, לא שני עולמות נפרדים.
- סיפור הביכורים שלו נכתב ברצף אחד במוצאי יום כיפור אחרי חוויית 'נעילה' שפתחה משהו בנפש; הוא מתאר עצמו כ'צינור', וטוען שגם היום, עם הרבה יותר ניסיון, לא היה מצליח לשחזר את אותו רגע.
- המעבר מ'אימת הדין' של בית הכנסת האשכנזי ל'חדוות הדין' של הספרדי, על הפיוטים והסליחות, הוא שפתח אצלו את הסתימה היצירתית והתפילתית.
- אנגלמן אוגר עשרות יצירות 'במגירה' — כ-60-70 פרקי פודקאסט שהוקלטו ולא עלו, כ-400 שירים בטלפון, ושישה ספרים בעבודה — ורק רגע של אומץ ('פאק איט', שלא אכפת לי מה יגידו) הוציא אותם החוצה.
- הסיפור הזוכה עסק בימי העלייה לארץ — בחורה מבית אשכנזי שמתאהבת בבחור מבית תימני/ספרדי ושתי המשפחות מתנגדות לקשר — והזכייה בתחרות מקור ראשון נתנה לו את האות שיש לו מתנה שאסור לו להתעלם ממנה.
מה היה הרגע שבו אמרת לעצמך 'בום' — אחרי שהקלטת 60 פרקים ולא העלית אותם — שבו מצאת את האומץ להוציא את היצירה החוצה ולא לפחד מה שיגידו?