סרטי מלחמת לבנון ומלחמת תש"ח - מהלך בין המלחמות, עם הפרופ' נורית גרץ
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 15 בינואר 2023 |
|---|---|
| אורך | 28 דק׳ |
| קטגוריה | תרבות וספרות |
על מה הפרק?
הפרק מנתח את ייצוג טראומת מלחמת לבנון בקולנוע הישראלי, דרך מוטיבים חוזרים ותאוריות פסיכולוגיות.
הפרק עוסק בקולנוע הישראלי וביטויי טראומת מלחמת לבנון דרך סרטים כמו "וולסים עם בשיר" ו"חירבת חיזה". פרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים אלו חושפים שכבות של טראומה, תוך שימוש בתאוריית שרשרת הטראומות של פרויד. היא מנתחת מוטיבים ויזואליים חוזרים, כמו הילד המגורש והבוץ, כדי להראות את קשיי ההתמודדות של החברה הישראלית עם מעמד הקורבן והמבצע כאחד. הפרק מזמין הקשבה עמוקה למי שמתעניין בביקורת קולנועית, פסיכולוגיה של טראומה וניתוח חברתי.
/ תובנות מרכזיות
- טראומה, לפי פרויד, היא אירוע לא מעובד המפריע לרצף החיים וחוזר ומופיע בתחפושות שונות.
- "וולסים עם בשיר" מתמודד עם טראומת מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, לא רק מזווית הקורבן, אלא גם עם אחריות הצד הישראלי דרך מעורבותו בהארה.
- דמות הילד המגורש/נלקח בשבי היא תמונה החוזרת באובססיביות בקולנוע הישראלי, מסמלת את העוול והחייל הצופה שאינו יכול לפעול.
- מוטיב הבוץ בקולנוע ובספרות הישראלית מייצג שקיעה עמוקה במציאות המזרח תיכונית, ומשקף את היותנו גם קורבנות וגם מייצרי עוול.
- שרשרת הטראומות קובעת שפתרון טראומה אחת לעיתים קרובות חושף טראומה עמוקה וקשה יותר המסתתרת אחריה.
- הקולנוע הישראלי מציג את החייל הישראלי כמי שנמצא במעגל השני או השלישי של הטבח, רואה אך אינו מבין את מלוא המשמעות, ולכן אינו זוכר או מתמודד ישירות.
- ההתעקבות הקולנועית על הבוץ הלבנוני מתקשרת למצב שבו המלחמה שקעה, ומבטאת את הקושי לצאת ממעגל האלימות במזרח התיכון.
מדוע גיבור "וולסים עם בשיר" לא זכר את הטבח בסברה ושתילה, וכיצד תפיסתו ש'המעגל הראשון, הרוצחים והמעגל שמסביב היה אותו מעגל' מסבירה זאת?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- הפרק עוסק בקולנוע הישראלי וביטויי טראומת מלחמת לבנון דרך סרטים כמו "וולסים עם בשיר" ו"חירבת חיזה". פרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים אלו חושפים שכבות של טראומה, תוך שימוש בתאוריית שרשרת הטראומות של פרויד. היא מנתחת מוטיבים ויזואליים חוזרים, כמו הילד המגורש והבוץ, כדי להראות את קשיי ההתמודדות של החברה הישראלית עם מעמד הקורבן והמבצע כאחד. הפרק מזמין הקשבה עמוקה למי שמתעניין בביקורת קולנועית, פסיכולוגיה של טראומה וניתוח חברתי.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- טראומה, לפי פרויד, היא אירוע לא מעובד המפריע לרצף החיים וחוזר ומופיע בתחפושות שונות. · "וולסים עם בשיר" מתמודד עם טראומת מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, לא רק מזווית הקורבן, אלא גם עם אחריות הצד הישראלי דרך מעורבותו בהארה. · דמות הילד המגורש/נלקח בשבי היא תמונה החוזרת באובססיביות בקולנוע הישראלי, מסמלת את העוול והחייל הצופה שאינו יכול לפעול. · מוטיב הבוץ בקולנוע ובספרות הישראלית מייצג שקיעה עמוקה במציאות המזרח תיכונית, ומשקף את היותנו גם קורבנות וגם מייצרי עוול. · שרשרת הטראומות קובעת שפתרון טראומה אחת לעיתים קרובות חושף טראומה עמוקה וקשה יותר המסתתרת אחריה. · הקולנוע הישראלי מציג את החייל הישראלי כמי שנמצא במעגל השני או השלישי של הטבח, רואה אך אינו מבין את מלוא המשמעות, ולכן אינו זוכר או מתמודד ישירות. · ההתעקבות הקולנועית על הבוץ הלבנוני מתקשרת למצב שבו המלחמה שקעה, ומבטאת את הקושי לצאת ממעגל האלימות במזרח התיכון.
מתיאור הפרק
האם הקולנוע הישראלי, כמו גם הקולקטיב הישראלי, רדוף טראומות? כיצד משתקפים מאורעות וזיכרונות השואה על מסך הכסף? איך מיוצגות מלחמות ישראל ומה מבחין ביניהן? ומה מקומו של הקיבוץ בנרטיב הפילמוגרפיה הישראלית? בסדרה המיוחדת הזו נצא עם פרופ' נורית גרץ במסע מזיכרונות העבר אל אוטופיות העתיד, כפי שאלה באות לידי ביטוי בקולנוע הישראלי. והפעם: סרטי מלחמת לבנון ומלחמת תש"ח, מהלך בין המלחמות.