סרטי מלחמת לבנון ומלחמת תש"ח - מהלך בין המלחמות, עם הפרופ' נורית גרץ

הפרק מנתח את ייצוג טראומת מלחמת לבנון בקולנוע הישראלי, דרך מוטיבים חוזרים ותאוריות פסיכולוגיות.

הפרק עוסק בקולנוע הישראלי וביטויי טראומת מלחמת לבנון דרך סרטים כמו "וולסים עם בשיר" ו"חירבת חיזה". פרופסור נורית גרץ בוחנת כיצד סרטים אלו חושפים שכבות של טראומה, תוך שימוש בתאוריית שרשרת הטראומות של פרויד. היא מנתחת מוטיבים ויזואליים חוזרים, כמו הילד המגורש והבוץ, כדי להראות את קשיי ההתמודדות של החברה הישראלית עם מעמד הקורבן והמבצע כאחד. הפרק מזמין הקשבה עמוקה למי שמתעניין בביקורת קולנועית, פסיכולוגיה של טראומה וניתוח חברתי.

תובנות מרכזיות

• טראומה, לפי פרויד, היא אירוע לא מעובד המפריע לרצף החיים וחוזר ומופיע בתחפושות שונות.
• "וולסים עם בשיר" מתמודד עם טראומת מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, לא רק מזווית הקורבן, אלא גם עם אחריות הצד הישראלי דרך מעורבותו בהארה.
• דמות הילד המגורש/נלקח בשבי היא תמונה החוזרת באובססיביות בקולנוע הישראלי, מסמלת את העוול והחייל הצופה שאינו יכול לפעול.
• מוטיב הבוץ בקולנוע ובספרות הישראלית מייצג שקיעה עמוקה במציאות המזרח תיכונית, ומשקף את היותנו גם קורבנות וגם מייצרי עוול.
• שרשרת הטראומות קובעת שפתרון טראומה אחת לעיתים קרובות חושף טראומה עמוקה וקשה יותר המסתתרת אחריה.
• הקולנוע הישראלי מציג את החייל הישראלי כמי שנמצא במעגל השני או השלישי של הטבח, רואה אך אינו מבין את מלוא המשמעות, ולכן אינו זוכר או מתמודד ישירות.
• ההתעקבות הקולנועית על הבוץ הלבנוני מתקשרת למצב שבו המלחמה שקעה, ומבטאת את הקושי לצאת ממעגל האלימות במזרח התיכון.