המזרח במוזיקה הישראלית: נקודת מפגש - שם וכאן, עם הפרופ' עודד זהבי

פרופ' עודד זהבי מספר כיצד הזמרת ברכה צפירה והפסנתרן נחום נרדי כוננו סינתזה ייחודית בין מזרח למערב במוזיקה הישראלית, ושילמו על כך מחיר חברתי ואמנותי.

זוהי השיחה השנייה בסדרה 'בין נהר פרת ונהר חידקל' של פרופ' עודד זהבי, חוקר מוזיקה מאוניברסיטת חיפה, על מקומו של המזרח במוזיקה הישראלית הפופולרית והאמנותית. הפרק עוקב אחר סיפורה של הזמרת ברכה צפירה, יתומה מירושלים שיצאה ללמוד אצל מקס ריינהרד בברלין, ושם פגשה את הפסנתרן נחום נרדי שעמו יצרה סגנון מוזיקלי שמיזג שירה עממית מזרחית עם פסנתרנות אמנותית. הפרק מתאר את הצלחתם העצומה באירופה ובארצות הברית, את איסוף השירים של צפירה מקהילות שונות, אך גם את המחיר ששילמה: סירוב להעמיד לרשותה אולמות בשל מוצאה, וביקורת נוקבת של המבקר פרופ' דוד שור. השיחה משובצת בקטעי מוזיקה ומתאימה למאזינים המתעניינים בתולדות הזמר העברי ובמתח שבין מזרח למערב בתרבות הישראלית.

תובנות מרכזיות

• ברכה צפירה ונחום נרדי הרגישו משוחררים מהחובה להיות 'אותנטיים' מזרחיים או מערביים, ומתוך החופש הזה צמח סגנון מקורי שמיזג שירה עממית עם פסנתרנות אישית מאוד.
• צפירה אספה שירים מקהילות יהודי המזרח, מהבדואים ומהפלאחים, שוחחה עם נשים זקנות ולמדה שירי תימן מהזמר יחיאל עדקי - איסוף שהפך אותה לאוצרת חיה של מסורות מוזיקליות.
• צפירה שילמה מחיר חברתי על שבירת המסגרות: אולם 'אהל שם' בתל אביב סירב בתחילה להעמיד לרשותה את המקום בשל מוצאה, וגם נרדי ספג עלבונות על הופעתו עמה.
• מבקר המוזיקה פרופ' דוד שור פסל הן את צפירה הן את נרדי, וטען שנרדי 'לא לקח כלום מהארץ ולפי שעה גם לא נותן לה כלום', וייחס את הצלחתם לסקרנות העולם כלפי מדינת ישראל המתחדשת ולתיאטרליות ולא למוזיקה עצמה.
• ב-30 במרץ 1936 נפתח השידור הראשון של תחנת הרדיו המנדטורית 'קול ירושלים' בשירתה של צפירה - 'למדבר סענו' היה השיר הראשון ששודר אי פעם בארץ.