האוניברסיטה המשודרת - סרטי פולחן ישראליים

תובנות הזהב מהארכיון

• פדווה מסווג את 'גבעת חלפון' כ'קומדיה מטורפת' (סקרובול), ז'אנר שלפי אנדרו סאריס הוא 'קומדיית סקס שלא מעיזה להציג סקס על המסך' ומשעשע דרך טעויות בזיהוי וחיזור אובססיבי.
• השיר של 'סילביה המשתוללת' הולך על חבל דק בין שעתוק סטריאוטיפים מזרחיים-שוביניסטיים ובין לעג אירוני לעצם קיומם — ופדווה רואה בו מבשר ישיר ל'אפרחה' (1979), שם הדמות המזרחית מאופיינת חד-משמעית כ'קלת משקב'.
• הטענה המרכזית: בפרודיה קובע לא רק התוכן אלא מי מספר את הבדיחה וההקשר — אילו 'גבעת חלפון' היה נעשה בידי מצרים הוא היה נתפס כאנטי-ישראלי וכמעט אנטישמי, אך מתוך קונטקסט ישראלי הוא לגיטימי.
• פדווה קורא את הסרט כסטירה חברתית שדווקא מרוצה מקריסת ערכי ההקרבה הקולקטיביים ומעליית האינדיבידואל הישראלי המפונק הדואג לאינטרס הפרטי שלו.
• הסרט ממוקם ברצף ביקורתי: הוא 'ממשיך מהנקודה שבה הפסיקה ניקוי ראש' (שירדה ב-1976), אך רחוק מהרדיקליות של 'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין שתקפה את ממשלת גולדה מאיר על יחס ל'בשר תותחים'.
• פדווה מבחין בין הסרט המלחמתי 'גבעה 24 אינה עונה' לבין האנטי־מלחמתי 'גבעת חלפון אינה עונה', ומראה ששתי יצירות אלו עומדות בקצוות נגדיים של אותו ז'אנר.
• טענה מרכזית: גם 'גבעת חלפון' וגם 'מסע אלונקות' אינם סרטים פציפיסטיים — הם מכירים בצורך בצבא חזק בשכונה שבה אנו חיים, אך שואלים שאלות קשות על המחיר שאנו משלמים על פולחן ההקרבה.
• פדווה מצביע על העובדה שכמעט כל אם ישראלית יודעת מרגע לידת הבן שבגיל 18 הוא ילך לצבא, ולכך השלכות עמוקות על אופי החברה, האימהות והצבא עצמו — בניגוד לצבא שכירים כמו בהולנד.
• הרמטכ"ל מוטה גור החליט באומץ שלא להתנגד להקרנה הפומבית של 'מסע אלונקות', מתוך הבנה שהסרט מצביע בכנות על בעיות אמיתיות שצה"ל חייב להכיר בהן.
• בסרטים אלה האימונים אינם באמת מגנים על המדינה אלא 'אימונים לשם אימונים' ו'טרטורים לשם טרטורים' — פולחן מצ'ואיזם שבו החיילים רוצים להוכיח 'שהם גבר גבר' יותר מאשר להציל את האומה.
• סרטי הבורקס כמו 'גבעת חלפון' מוצגים כעמדה לימינלית: גיבוריהם אנשי מילואים על הסף בין אזרחות לצבאיות, והסרט עצמו תלוי בין הדגם הלאומי-ההירואי לדגם הפופולרי-המסחרי.
• הציונות 'נזקקה' לדמות היהודי הגלותי החיוור והחלש כניגוד שמולו אפשר להבליט את עליונותו של 'היהודי החדש' השרירי, יפה הבלורית והתואר.
• סצנת השבוי הנאצי ב'גבעה 24' היא מניפולציה לאומנית גסה שמשווה ערבים לנאצים ('עם נאצים אי אפשר לנהל משא ומתן'), ופגעה בכוונה בעצבים הרגישים של לוחמי תש"ח וניצולי השואה.
• ב'גבעה 24' יש הפרדה קולוניאליסטית חדה בין לוחמים אשכנזים לערבים, ואילו ב'גבעת חלפון' השבוי ויקטור חסון וחוקריו המצרים מגלים שורשים משותפים באלכסנדריה ומעלים יחד זיכרונות מתוקים.
• ההשוואה הבוטה בין ערבים לנאצים חוזרת גם ב'מבצע יונתן', שם הטרוריסט הגרמני וילפריד בזה — אנרכיסט שמאלני במציאות — מוצג כנאצי ימני-קיצוני.
• סרטי הבורקס מציעים 'עסקת חבילה' מזויפת: לכאורה הם מעניקים מקום למזרחים, אך בפועל מציגים אותם כחיוניים ופרימיטיביים מול אשכנזים אינטליגנטים ובעלי מעמד וכסף.
• השם 'חלפון' עצמו משמש כשם קוד לעממיות מזרחית בלתי מתוחכמת, ומזהה בין מזרחיות לבין רדידות עלילתית.
• פדווה מבחין בין שלושה זרמים: הקולנוע הלאומי-החלוצי שניסה לחנך, הקולנוע האישי הפילוסופי-אקסיסטנציאליסטי לקהל משכיל, והקולנוע הפופולרי המסחרי שביקש רק לבדר ולמכור כרטיסים.
• הביקורת על מיתוס הלוחם הצבר אינה מקרית: אסי דיין, בנו של משה דיין, מתחשבן עם אביו ועם אתוס הגבורה שאביו עיצב, כפי שעשה גם בדרמה 'שתיקת הצופרים'.
• דווקא הקומדיות הפופולריות, ולא הקולנוע ה'רציני', הן שמתחו את הביקורת הבולטת ביותר על הביורוקרטיה והחשיבות העצמית המוגזמת של הממסד הביטחוני.
• סרט הפולחן הישראלי שונה מהמודל הביזרי/טראשי המערבי: במקום לפנות לתת-תרבות מצומצמת של "יודעי חן" כאקט חתרני, "מציצים" מבטא מכנה משותף רחב ומיינסטרים, ומשודר בהקשרים טקסיים קולקטיביים כמו יום העצמאות.
• "מציצים" נבחר באופן דמוקרטי-רייטינגי על ידי הישראלים להקרנה ההמונית בפארק הירקון בחגיגות היובל למדינה - והאומצים אותו כאובייקט פולחני הם דווקא הדורות הבאים, לא בני הדור שצפו בו בבכורה.
• התמורה המרכזית בקולנוע הישראלי היא מעבר מסדר יום של העם, המרחב הציבורי והחבורה (כמטונימיה לקולקטיב) אל סדר יום של משפחה, זוגיות, רגש ומרחב פרטי אינטימי - מעבר המתאים מאוד גם לאמנות הטלוויזיה.
• בקולנוע העכשווי הנשים כבר אינן אובייקט לחליפין בין-גברי אלא להפך - הן הופכות את הגברים לאובייקט, ובולטת סולידריות נשית חוצת-דורות בין אמהות לבנות, שכבר נבטה בשנות התשעים בסרטים כמו "שחור" של חנה אזולאי-הספרי.

ועוד 6 תובנות לאורך הפרקים…

השאלות הבולטות בארכיון