תואר אקדמי שאמור היה לפתוח דלת לשוק העבודה לא הספיק לבוגרות המזרחיות מהדרום למצוא משרות הולמות - ממצא שהוביל את נגרון לחקור מדוע המוביליות החברתית נחסמת.
חברות הגרעין התורני מגיעות לערי הפיתוח כשהכול כבר מסודר מראש - עבודה לבן ולבת הזוג, דיור ותקנים - בעוד הילידים שנולדו וגדלו במקום נותרים מאחור.
ראשי ערים מקומיים (כמו דרור דבש במצפה רמון) קיבלו את הגרעינים בחום ונתנו להם דירות, בתי ספר ומבנים, מתוך תפיסה שזו אוכלוסייה 'איכותית' שתשפר את החינוך ה'פרימיטיבי' המקומי.
נגרון ובן דריים מזהות שלושה היגיונות מרכזיים הפועלים יחד - לאומי-דתי, מגזרי ונאו-ליברלי - והגרעינים התורניים הם הסוכנים הפרקטיים שלהם במרחב הפריפריאלי.
ראשי הערים אינם חריגים מהחברה הישראלית אלא חלק ממנה - הם פועלים לפי 'היגיוני המדינה' שבתשתיתם הקשר בין יהדות, דתיות וטריטוריה, ולכן ההזנחה והנישול אינם מקריים אלא מבניים.

השאלות שחוזרות

מוטי גיגי מקשה: אם משנות השמונים יש כבר ראשי ערים ילידי המקום בערי הפיתוח - למה הם לא פיתחו את היישובים כראוי, ומדוע לא מנעו את כניסת הגרעינים אלא קיבלו אותם בחום ונתנו להם את כל מה שהמקומיים לא קיבלו?
מה מבדיל ביני לבינה באותו רגע? - ואולי רק מזל? "לא, זה לא מזל, זה לא צונאמי, זו מדיניות חברתית."
האם אפשר לדבר על דבר אחד מבלי לדבר על האחר? - האם אפשר להבין את האשכנזיות בלי הקטגוריה של המזרחיות?

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.