ההכשרה של השחקן בנויה על שני שבילים שחייבים להתחבר: הצד הטכני (קול, דיקציה, גוף, יציבה, שרירים) והצד הפנימי של עבודת הנפש; דימוי שהוא רק פנימי לא יוצא אל הקהל, ודימוי שהוא רק חיצוני הוא מגוחך ואינו משחק.
המשחק נשען על עבודה אינסופית עם דימויים: השחקן מנסה 'המון דלתות לתוך אותו מקום' - זה 'ארגז הכלים' שלו - ולומד להגיב אינסטינקטיבית למחשבה ולשחרר את הגוף כך שיביע את התמונה הפנימית.
סטניסלבסקי מובא כבסיס: 'דמיון חושי ודמיון רגשי' (להעלות חוויה ולחוות אותה מחדש) ו'ה-Magic If' - לא לשחק בכאילו, אלא לפעול כאילו זה באמת קורה, ולהעשיר את הדימוי בעוד ועוד פרטים חושיים.
'הסכמה היא חצי מהעבודה': לילדים אין שום קושי לקבל דימוי (כיסא הופך לספינה), והעבודה היא לפרק את הפוזות שלנו, לא לפחד להיכשל ולהבין שאין נכון ולא נכון - יש אינסוף אפשרויות.
יש 'קו דק שבין להיות שחקן לבין להיות מאושפז': השחקן מסכים לעבור חוויה רגשית מדומיינת של פחד או השפלה, אך תמיד בתוך גבולות האמנות - לא פוצע את עצמו ולא את אחרים.

השאלות שחוזרות

מהי ההכשרה שנדרשת מן השחקן כדי להיות שחקן?

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

שלח הודעה ב-WhatsApp

הפרקים שלך שווים יותר מהשמעה אחת

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.

איך זה עובד