ספר קנין: הלכות שלוחים ושותפים פרק י

/ שאלות נפוצות על הפרק

אילו שתי אפשרויות עומדות בפני שותף שטוען טענות נגד שותפו לפי פרק עשירי בהלכות שלוחין ושותפין?

כשיש מחלוקת על תנאי שסוכם, על גובה הקרן, על מה שכבר ניטל מן השותפות או על בעלות הסחורה, הרשות ביד התובע. הוא יכול להשביע את השותף שבועת היסת על הטענה שהלה כופר בה, או להשביעו שבועת השותפים בטענת ספק «שלא גזלת לי כלום כל ימי השותפות» ולגלגל עליה את שאר הטענות.

למה אי אפשר להשביע בטענת ספק שותף שטוען כי כבר חילקו את השותפות?

שבועת השותפים שייכת רק כל עוד הצדדים שותפים בפועל, ואם הנתבע טוען שכבר חלקו או שלא נשתתפו מעולם אין הוכחה שהם שותפים. גם גלגול לא מועיל כאן, שכן משביעים היסת רק על טענה שאם היה מודה בה היה חייב לשלם ממון, וכאן אפילו הודאה הייתה מחייבת שבועה בלבד.

ראובן הכניס 400 דינרים ושמעון 200 והשותפות הפסידה 500, כמה כל אחד משלם לפי הרמב״ם?

לשיטת הרמב״ם ההפסד מתחלק שווה בשווה בלי קשר לגודל ההשקעה, כך שתאורטית כל אחד היה צריך לספוג 250. בפועל שמעון לא מוסיף דבר מביתו, כי שותפות שהפסידה משלמים רק מכספי השותפות, וראובן נשבע שבועת השותפים ונוטל את המאה שנשארו.

מה הדין כשמאה הדינרים שנשארו מן השותפות נמצאים ביד שמעון?

במקרה כזה חולקים את המאה שווה בשווה, ושמעון יוצא כשהפסיד 150 בלבד במקום 250. הטעם הוא ששבועת השותפים היא שבועה של נשבע ונפטר ולא שבועה שנוטלים בה, ולכן היא לא מוציאה כסף שכבר מוחזק ביד השותף השני. הרמב״ם מציין שזו הוראה שכבר טעו בה בעלי הוראה, ויש חולקים וסוברים שההפסד מתחלק לפי החלק היחסי.

מתי שמעון נאמן לומר שהשותפות חייבת מנה ללוי?

אם הכסף היה בידו והוא יכול היה לשלם ללוי בלי לשאול איש, הוא נאמן ונותנים ואחר כך מחשבים את החלוקה. אם אין בידו לשלם, הוא לא נאמן להוציא מיד ראובן או מן הסחורה הידועה לשותפות, ואפילו כשההלוואה בשטר, שהרי ייתכן שהשטר כבר נפרע.