593: מבצע אנטבה חלק 4

קצין המודיעין של המבצע חושף את שלוש השאלות הקטלניות שעמדו לפתחו לפני הפריצה לטרמינל באנטבה — ואיך הוכרעו בלי מידע ודאי.

הפרק הוא חלק רביעי בסדרה בת עשרה חלקים על מבצע אנטבה (פרק 593 של הפודקאסט), המתמקד במאחורי הקלעים של המבצע. אלוף משנה במיל' אמנון בירן, אז קצין המודיעין של המבצע, מתאר את שלוש שאלות המודיעין הקשות ביותר שהונחו לפתחו: היכן בדיוק בטרמינל מוחזקים החטופים, האם יש חומר נפץ שיופעל בעת הפריצה, וכמה כניסות יש לטרמינל. במקביל מובא סיפורם של החטופים תחת האולטימטום של החוטפים — להוציא להורג בן ערובה כל שעה אם הדרישות לא ייענו — דרך עדותו המצמררת של אחד החטופים שנקרא ראשון בשמו. הפרק מתאים למתעניינים בהיסטוריה צבאית, בקבלת החלטות תחת אי-ודאות ובסיפור האנושי של בני הערובה, מעבר ל'גלוריה' של המבצע.

תובנות מרכזיות

• אמנון בירן מדגיש שגם ללא מידע ודאי — אף אחד לא לחש לו, שלח פתק או צילום היכן החטופים — הצורך לומר ללוחמים בדיוק היכן יפגשו את בני הערובה אינו מתפשר, כי כל עיכוב עלול להיות גורלי.
• ההכרעה שאין חומר נפץ פעיל התבססה על היגיון מבצעי ולא על ראיה ישירה: שום קצין צבא לא ישכיב את חייליו הישנים מעל חומר נפץ בלי שליטה על המנגנון — ולכן שום כוח לא קיבל פקודה לחתוך חוטים.
• ניתוח התנהגותי דק: בירן הסיק שהחטופים מוחזקים ב'עולם הגדול' מתוך פרטים כמו מיקום השירותים וגרם המדרגות, שממנו יכלו החוטפים לפקח ולשלוט על כל בני הערובה בו-זמנית.
• הזיכרון של אסונות קודמים — מעלות (כוח שאיחר להגיע והמחבל הספיק להרוג עשרות תלמידים) ומלון סבוי בתל אביב (מחבל לחץ על מפץ והחדר נעלם עם בני הערובה) — הוא שהכתיב את עקרון קיצור הזמן עד לאיום הישיר.
• בירן, ששירת בעצמו כלוחם והשתתף במבצעים, רואה את תפקיד קצין מודיעין המבצעים כתרגום של מידע מעורפל להחלטות מדויקות שיגנו על הלוחמים — אחריות שמלווה אותו על פני כ-150 מבצעים.