''גבעת חלפון'' מול המיליטריזם בקולנוע הישראלי עם ד''ר גלעד פדבה

ד"ר גלעד פדווה מנתח כיצד קומדיית הבורקס 'גבעת חלפון אינה עונה' חותרת תחת פולחן הצבאיות ההירואי של הקולנוע הישראלי הלאומי.

בהרצאה מתוך סמסטר הסתיו של 'האוניברסיטה המשודרת' על סרטי פולחן ישראליים, ד"ר גלעד פדווה ממקם את 'גבעת חלפון אינה עונה' של אסי דיין מול 'גבעה 24 אינה עונה' של תורולד דיקנסון (1955), ומראה כיצד שני הסרטים מהווים שני קצוות של היחס אל המיליטריזם בקולנוע הישראלי. הוא מנתח לעומק את מיתוס 'הצבר הגיבור' ואת ההבחנה החריפה בין 'היהודי הגלותי' ל'יהודי החדש', תוך הסתמכות על מקס נורדאו, פרויד וברנר. פדווה מפרק את המניפולציה הלאומנית בסצנת השבוי המצרי שמתגלה כקצין אס-אס נאצי, וטוען שהיא נגעה בעצבים החשופים של לוחמי תש"ח וניצולי השואה. ההרצאה רלוונטית לחובבי קולנוע ישראלי, היסטוריה תרבותית ומבקרי המיליטריזם, ומסתעפת גם ל'מטרה טירן', 'כל ממזר מלך', 'מבצע יונתן' ו'בלוז לחופש הגדול'.

תובנות מרכזיות

• סרטי הבורקס כמו 'גבעת חלפון' מוצגים כעמדה לימינלית: גיבוריהם אנשי מילואים על הסף בין אזרחות לצבאיות, והסרט עצמו תלוי בין הדגם הלאומי-ההירואי לדגם הפופולרי-המסחרי.
• הציונות 'נזקקה' לדמות היהודי הגלותי החיוור והחלש כניגוד שמולו אפשר להבליט את עליונותו של 'היהודי החדש' השרירי, יפה הבלורית והתואר.
• סצנת השבוי הנאצי ב'גבעה 24' היא מניפולציה לאומנית גסה שמשווה ערבים לנאצים ('עם נאצים אי אפשר לנהל משא ומתן'), ופגעה בכוונה בעצבים הרגישים של לוחמי תש"ח וניצולי השואה.
• ב'גבעה 24' יש הפרדה קולוניאליסטית חדה בין לוחמים אשכנזים לערבים, ואילו ב'גבעת חלפון' השבוי ויקטור חסון וחוקריו המצרים מגלים שורשים משותפים באלכסנדריה ומעלים יחד זיכרונות מתוקים.
• ההשוואה הבוטה בין ערבים לנאצים חוזרת גם ב'מבצע יונתן', שם הטרוריסט הגרמני וילפריד בזה — אנרכיסט שמאלני במציאות — מוצג כנאצי ימני-קיצוני.