![סודה סטרים [אימפריות כחול לבן]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fd3wo5wojvuv7l.cloudfront.net%2Ft_rss_itunes_square_1400%2Fimages.spreaker.com%2Foriginal%2F9015923a12d09ce9fa4d051044ac09ea.jpg&w=384&q=75&dpl=dpl_De19gkM5g3qdwaWbojgZwwVbwnzp)
סודה סטרים [אימפריות כחול לבן]
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 15 באפריל 2026 |
|---|---|
| אורך | 1 שע׳ 59 דק׳ (ארוך ב-118% מהממוצע בתוכנית) |
| קטגוריה | כלכלה ועסקים |
על מה הפרק?
יעל דרומי ודניאל בירנבאום חוזרים למסלול הלא צפוי של סודה סטרים: מהמצאה בריטית לאריסטוקרטים, דרך סודה קלאב הישראלית, ועד חברה שנשענה על מכירת גז ברווחיות עצומה. הסיפור מראה שמוצר יכול להצליח במשך שנים, ועדיין להסתבך כשהחברה נלחמת בשינוי במקום להסתגל אליו.
מכשיר הסודה נולד ב-1903 בבריטניה כדי לספק מים מוגזים לצד ג'ין, ורק ב-1956 הגיע לבתים רגילים. הפרסומת Get Busy with the Fizzy הפכה את סודה סטרים לשם מוכר, אבל גם קיבעה בבריטניה דימוי של סירופ צבעוני, דביק ולא בריא. ב-1979 פיטר ווייסברג החל להפיץ את המכשירים בישראל. אחרי שבעיית בקבוקים לא קיבלה מענה מהחברה הבריטית, הוא הקים עם קונרד מוריס את סודה קלאב והחל לייצר בישראל. החברה התרחבה לשווייץ, גרמניה, אוסטריה ודרום אפריקה, וב-1998 רכשה את סודה סטרים בכמעט 16 מיליון פאונד. הרכישה מומנה בעזרת הלוואות ויצרה עומס, ובהמשך העסק החל לחרוק. נקודת השבר המתוארת היא תגובת החברה להחלטה בגרמניה לאפשר לאחרים למלא את בקבוקי ה-CO2. במקום להכיל את פתיחת השוק, היא נלחמה במהלך שהיה מאיים במיוחד בגלל רווח גולמי של 90% ומעלה על הגז.
/ תובנות מרכזיות
- מותג יכול לשלם שנים על פרסום מוצלח מדי: Get Busy with the Fizzy נשאר בזיכרון הבריטי, יחד עם דימוי של סוכר, צבעי מאכל ומוצר לא בריא.
- סודה קלאב התחילה מתסכול של מפיץ מקומי והגיעה למצב שבו החברה הישראלית רכשה את החברה הבריטית שממנה צמחה.
- הרכישה בכמעט 16 מיליון פאונד העניקה לסודה קלאב בעלות על המותג המקורי, אבל ההלוואות מתחו את העסק והקשו עליו להחזיק מעמד.
- גרמניה הייתה שוק טבעי למוצר כי לפי בירנבאום 70-80% מהמים ששותים שם הם עם בועות.
- המשבר בגרמניה לא נבע רק מהחלטת הרגולטור, אלא מהתגובה של החברה לאובדן הבלעדיות על מילוי בקבוקי ה-CO2.
- רווח גולמי של 90% ומעלה על הגז הפך את מילוי הבקבוקים למנוע כלכלי חזק, וגם לנקודה שהחברה התקשתה לשחרר.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- מכשיר הסודה נולד ב-1903 בבריטניה כדי לספק מים מוגזים לצד ג'ין, ורק ב-1956 הגיע לבתים רגילים. הפרסומת Get Busy with the Fizzy הפכה את סודה סטרים לשם מוכר, אבל גם קיבעה בבריטניה דימוי של סירופ צבעוני, דביק ולא בריא. ב-1979 פיטר ווייסברג החל להפיץ את המכשירים בישראל. אחרי שבעיית בקבוקים לא קיבלה מענה מהחברה הבריטית, הוא הקים עם קונרד מוריס את סודה קלאב והחל לייצר בישראל. החברה התרחבה לשווייץ, גרמניה, אוסטריה ודרום אפריקה, וב-1998 רכשה את סודה סטרים בכמעט 16 מיליון פאונד. הרכישה מומנה בעזרת הלוואות ויצרה עומס, ובהמשך העסק החל לחרוק. נקודת השבר המתוארת היא תגובת החברה להחלטה בגרמניה לאפשר לאחרים למלא את בקבוקי ה-CO2. במקום להכיל את פתיחת השוק, היא נלחמה במהלך שהיה מאיים במיוחד בגלל רווח גולמי של 90% ומעלה על הגז.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- מותג יכול לשלם שנים על פרסום מוצלח מדי: Get Busy with the Fizzy נשאר בזיכרון הבריטי, יחד עם דימוי של סוכר, צבעי מאכל ומוצר לא בריא. · סודה קלאב התחילה מתסכול של מפיץ מקומי והגיעה למצב שבו החברה הישראלית רכשה את החברה הבריטית שממנה צמחה. · הרכישה בכמעט 16 מיליון פאונד העניקה לסודה קלאב בעלות על המותג המקורי, אבל ההלוואות מתחו את העסק והקשו עליו להחזיק מעמד. · גרמניה הייתה שוק טבעי למוצר כי לפי בירנבאום 70-80% מהמים ששותים שם הם עם בועות. · המשבר בגרמניה לא נבע רק מהחלטת הרגולטור, אלא מהתגובה של החברה לאובדן הבלעדיות על מילוי בקבוקי ה-CO2. · רווח גולמי של 90% ומעלה על הגז הפך את מילוי הבקבוקים למנוע כלכלי חזק, וגם לנקודה שהחברה התקשתה לשחרר.
מתיאור הפרק
בפרק הבכורה של אימפריות כחול לבן , יעל דרומי מארחת את דניאל ברינבאום, מנכ״ל סודה סטרים לשעבר, לשיחה על אחד מסיפורי הצמיחה המרתקים שיצאו מישראל אל העולם. יחד הם צוללים אל מאחורי הקלעים של החברה שהפכה ממותג עם רעיון חכם לאימפריה גלובלית, ומדברים על אסטרטגיה, מיתוג, ניהול, חדשנות, וגם על ההחלטות, הסיכונים והטעויות שבדרך. זהו פרק על חזון, מנהיגות, ושיעורים אמיתיים מעולם העסקים הישראלי והבינלאומי. חפשו אותנו באינסטגרם ״עושים היסטוריה״