איתן בן מיור טוען שהתעשייה עיצבה את התודעה שלנו דרך מילים: "שמן צמחי", "חלב צמחי" ו"קולסטרול רע" הם מותגים שיווקיים, לא אמת בריאותית.
בפרק הפתיחה איתן בן מיור, מייסד פלאו דאט ומטפל בגישת הפלאו, מנתח כיצד "הנדסת תודעה" של תעשיית המזון משנה את האופן שבו אנחנו תופסים אוכל באמצעות מינוח מטעה. הוא מתמקד בשמנים מזוקקים שאותם הוא מכנה "שמן מכונות" משום שמקורם בשאריות תעשייתיות של סויה, תירס וכותנה, ומסביר מדוע מותגו כ"שמן צמחי" או "שמן ירקות" כדי להישמע בריאים מול הפחדה משומן מהחי. בהמשך הוא תוקף את הכינוי "חלב צמחי" לנוזל שאינו חלב, ואת תיוג הקולסטרול כ"טוב" (HDL) ו"רע" (LDL) ומונחים כמו "בריחת סידן" כעיוותים שיווקיים שמובילים להתערבויות מזיקות. הפרק מתאים למי שמתעניין בתזונה פליאו, בחשיבה ביקורתית על שיווק מזון ובמדע בריאות לא קונבנציונלי.
תובנות מרכזיות
- המונח "שמן צמחי" / "vegetable oil" הוא מהלך שיווקי: השמנים האלה (קנולה, סויה, תירס) מקורם בשאריות תעשייה ששימשו בעבר לתעשייה הכבדה, ולכן בן מיור קורא להם "שמן מכונות" או לפחות "שמן זרעים תעשייתי".
- לחימום ולטיגון ארוך עדיף דווקא שמן ניטרלי ונקי יותר; שמן זית עשיר בפוליפנולים נהדר לטיבול אך פחות מתאים לחימום, כי בחום הפוליפנולים הבריאים הופכים למזיקים.
- תיוג ה-LDL כ"קולסטרול רע" גורם לשאיפה להורידו ככל האפשר, אך לפי בן מיור LDL נמוך מדי הוא בעצמו גורם סיכון למחלות ולתמותה מוגברת.
- "חלב צמחי" הוא לדבריו מהלך הנדסת תודעה חמור: זהו נוזל לבן מאגוזים או קטניות שמשווק כתחליף לחלב, וצריך לקרוא לו "נוזל שקדים" ולא חלב.
- "בריחת סידן" ממסגרת את ירידת צפיפות העצם כמחסור בסידן, אך לטענתו צפיפות העצם תלויה בעיקר ברשת החלבון שבתוך העצם ולא בכמות הסידן.
מה ההבדל בין ממתק לבין חטיף אנרגיה? בן מיור משתמש בשאלה הזו כדי לחשוף איך אותו מוצר עצמו משנה משמעות לפי השם שנותנים לו.