שיחה עם אלדד יעקבי, פיזיולוג מאמץ ומהנדס ספורט, מנהל מכון אלפא.
מה באמת מבדיל שחקן טוב משחקן מעולה? לא רק הכושר הגופני אלא היכולת הקוגניטיבית שבמרכז שמיר לומדים למדוד, לאמן ולשפר.
פרק הפתיחה מארח את אלדד יעקובי, פיזיולוג מאמץ קליני ומנהל היחידה הפיזיולוגית במכון אלפא שבמרכז הרפואי שמיר, לשיחה על הגבול שבין ספורט לרפואה. השיחה מתמקדת בקשר בין יכולת קוגניטיבית ליכולת ספורטיבית, ומסבירה שמעבר לכושר הגופני ולגנטיקה יש שכבה של מהירות תגובה, ראייה מרחבית ועיבוד מידע שניתן למדוד ולשפר. יעקובי מספר שהמכון הגדול בעולם לרפואה היפרברית במרכז שמיר חוקר ומטפל הן בנפגעים נוירולוגיים ובפוסט טראומה והן בספורטאים אולימפיים, מתוך תפיסה שהספורטאים משמשים מודל למערכת עצבים בריאה שממנה לומדים כיצד לעזור לאנשים עם מוגבלויות. הפרק מתאים למתעניינים בפיזיולוגיה של ביצועים, באימון מנטלי ובחזית המחקר של תאי הלחץ.
תובנות מרכזיות
- בניגוד ליכולת הפיזית שתלויה כולה באימון, חלק מהיכולת הקוגניטיבית נולדים איתה, אך יעקובי טוען שמהירות תגובה, חשיבה מהירה ועיבוד מידע בכל זאת ניתנים לשיפור באמצעים רפואיים ומדעיים.
- החזרה הרבה על אותה פעולה (לזרוק אלף פעם לסל) יוצרת 'תבנית תנועתית' וזיכרון מוטורי במערכת העצבים, מה שמשחרר אנרגיה וקשב למשימות אחרות במקביל.
- ספורטאים מובילים כבר לא עובדים במישור אחד אלא במספר מישורים במקביל, ומשקיעים זמן וכסף רב גם בתחומים שלכאורה אינם קשורים ישירות לספורט שלהם.
- במרכז שמיר נמצאים 'אין האוס' מעבדות הדמיה (MRI, EEG, חיבוריות מוחית) לצד צוותי נוירופסיכולוגים ופיזיולוגים, המאפשרים לכמת ולבחון בנפרד יכולות קוגניטיביות ופיזיות ספציפיות.
- הרציונל המחקרי: לומדים מספורטאים בעלי מערכת עצבים מאומנת ובריאה כדי לפתח טיפולים לאנשים עם פגיעות נוירולוגיות ובזיכרון.
אם ניקח שני שחקנים בעלי יכולת כלייה זהה, אחד עם IQ גבוה יותר בעשר נקודות, האם המוכשר יותר קוגניטיבית יהיה שחקן מוצלח יותר, ואת היכולת הזו אפשר בכלל לשפר?