פרק 5: בית ספר ללא חונכות

/ שאלות נפוצות על הפרק

למה חן למפרט אומר שהוראה איננה מקצוע?

כי אין בהוראה שום פרוצדורה שמבטיחה שאדם ספציפי ילמד דבר מסוים, ובכל זאת המורה נמדד רק לפי ביצועיהם של תלמידיו. הוא משווה זאת לרפואה, שבה רופא נבחן בעיקר לפי הפרוצדורה שנקט, ולכן גם אם החולה מת עדיין מדובר בפעולה מקצועית לגיטימית. המורה, לעומתו, אינו נבחן בפעולותיו כלל.

מהם התנאים להיווצרות קשר חונכות בין מבוגר לילד?

למפרט מונה 5 תנאים: מפגש עם נוכחות ממשית, מבוגר שיכול להיות בעל ערך עבור הילד, חונך שהוא חיצוני למערכת המשפחתית, מפגש שמתקיים בטריטוריה של הילד, ומפגש מנוטרל מאינטרסים. 2 האחרונים הם בדיוק אלה שכמעט אינם מתקיימים בבית הספר, שבו שיחות מתרחשות כמעט תמיד בטריטוריה של המבוגרים.

מה באמת אומר הביטוי לפגוש ילד בגובה העיניים?

לפי למפרט זו היכולת לשבת ולשתוק עם ילד, לשחק איתו בכדור או לצאת לטיול משותף בטריטוריה ניטרלית. הוא דוחה את הפירוש הרווח, שבו מבוגר מטביל את שפתו בביטויים השגורים על ילדים או מגלה עניין מנומס בדמויות טלוויזיה מצוירות. המבחן האמיתי הוא נכונות המבוגר להתקיים ולו להרף עין בעולם הילדים.

איך שפת הלקוח והספק שינתה את בית הספר?

היא צמצמה את אחריות המורה למסירת הסחורה בלבד, כך שמה שהתלמיד עושה עם המידע כבר אינו עניינה. מכאן נובע שהמורה מכוונת להשקיע בתלמידים שצורכים נאמנה ואינם דורשים יותר, בעוד תלמידים שאינם יודעים לצרוך נשארים בחוץ. למפרט מוסיף שההורים בעלי ההכנסה הגבוהה מתפקדים כצרכנים האמיתיים, וילד ממשפחה בעלת הכנסה נמוכה אינו מיוצג באף פורום, לא כיתתי ולא מערכתי.

למה הורה לא יכול להיות החונך היחיד של ילדו?

בגלל הדינמיקה הסימביוטית במשפחה והפנטזיה ההורית על הילד שאני רוצה שיהיה לי, ששתיהן מעוותות את השיקוף שהילד מקבל על עצמו. למפרט מנסח זאת פשוט: יש הבדל בין מה שאימא חושבת עליי לבין מה שהמורה חושבת עליי, ואני זקוק לשתיהן. כוחה של החונכות הוא בהעברת גיבוש הדימוי העצמי מהזירה הרגשית הטעונה לזירה שנדמית לילד ניטרלית.

מתיאור הפרק

האם החינוך בישראל במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה - זוהי רשימה חלקית של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. פרופ' חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, לפיה תופעות אלה מעידות על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון הקובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זוהי מערכת שנבנתה להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחס