פרק 6: חמלה רדיקלית

/ שאלות נפוצות על הפרק

מה ההבדל בין חמלה לחמלה רדיקלית לפי חן למפרט?

חמלה היא ההתוודעות לכאבו של הזולת והנטייה להקל עליו. חמלה רדיקלית מוסיפה לכך ציווי לפעולה ממשית שמשנה את המציאות שבה הזולת חי. למפרט ממחיש זאת בהבדל בין ילדה שמתוסכלת מציון 90 במקום 100 לבין ילדה רעבה ועייפה שאינה מצליחה לקרוא כלל, שעבורה, לדבריו, חייבים לשנות את העולם.

למה למפרט דוחה את המודל של המורה כאינטלקטואל ביקורתי?

הוא אומר שהדרישה ממורים להיות חוקרים אקדמאים או אינטלקטואלים ביקורתיים אינה ריאלית וגם אינה הוגנת. לטענתו במקרים רבים אין הבדל בין השכן ממול, בעל המכולת השכונתית או נהג האוטובוס, לבין המהפכן החברתי בעל המודעות הביקורתית, מבחינת היכולת לתקשר עם ילדים ולאהוב אותם. הוא אף מזהיר שהמורה המהפכן עלול להסתפק באינטלקטואליזציה של תוכניות הלימוד ולחזק בפועל את השעתוק הבית ספרי.

למה נתינה ושיקום אינם פתרון מספק למצוקה?

משום ששניהם מגדירים מחדש את המצוקה לפי מה שהם יודעים להציע. הנתינה מניחה שהמצוקה היא מחסור, ולכן אישה שסופגת מכות מבעלה נופלת מחוץ לתחומה; השיקום מניח שהחברה בריאה ושהסובל הוא מי שיש להחזירו למסלול תקין. למפרט שואל בתגובה אם עבד המוכה בידי אדוניו זקוק לשיקום או שיש קודם להפסיק את ההכאה.

מה מונע ממורים לפעול כשהם יודעים על מצוקה של ילד?

למפרט מתאר 3 מנגנונים: הימנעות שיטתית מלדעת דרך צמצום המגע האישי למינימום, יצירת מרחק רגשי שמכונה בעולם המבוגרים פרספקטיבה, ומבט סלקטיבי שמאמן מורים להתעלם מחלק מהילדים. הוא מוסיף שהחמלה הרדיקלית היא כמו ג׳יני שברגע שיצא מהבקבוק אי אפשר להחזירו, ולכן הפתרון ברמת בית הספר הוא עדיף לא לדעת ועדיף לא לשאול.

מהו עולם החיים של הברמאס ואיך הוא קשור לבית הספר?

זהו ממד המציאות שבו אנשים נפגשים ומתקשרים באורח בלתי אמצעי ומגיעים להסכמה, בניגוד למערכות הכלכליות והמינהליות שכופות את עצמן על היחיד. הברמאס ממליץ לחזק אותו כנגד מה שהוא מכנה קולוניאליזציה של עולם החיים, ולמפרט מציין שקהילה כמו בית ספר יכולה לעשות זאת דרך יצירת ידע משותף. הוא בכל זאת דוחה את הפתרון, כי הדגם המוסדי שנגזר ממנו הוא אוניברסיטאי ולא בית ספרי.

מתיאור הפרק

האם החינוך בישראל במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה - זוהי רשימה חלקית של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. פרופ' חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, לפיה תופעות אלה מעידות על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון הקובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זוהי מערכת שנבנתה להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחס