מאחורי הקלעים של מבצע אנטבה — איך, מתוך ערפל מודיעיני וכמה רעיונות נואשים, התגבשה תוכנית החילוץ הנועזת ביותר בתולדות צה"ל.
חלקו השני של הסיפור על חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה שבאוגנדה ביוני 1976, מסופר מפי מתכנני המבצע עצמם — אמנון בירן (קצין המודיעין), מוקי בצר מסיירת מטכ"ל, ומפקד טייסת ההרקולסים שיקי שני. הפרק עוקב יום אחר יום אחרי גיבוש התוכנית בבור המבצעים: מינוי אהוד ברק לאיסוף המודיעין, איסוף שרטוטים מאנשים שביקרו באוגנדה, והניסיון להבין היכן מוחזקים החטופים בטרמינל הישן. במקביל מתואר המשא ומתן שמנהל רבין מול הצרפתים והשיחות בין מוטה (בורקה) לאידי אמין. הפרק מתאים למתעניינים בהיסטוריה צבאית ובפרטים האנושיים מאחורי החלטות גורליות.
תובנות מרכזיות
- תוכנית החילוץ נולדה מתוך ערפל מודיעיני כמעט מוחלט — בתחילה לא היו מפות מדויקות של אנטבה, והצוות נעזר באטלס גאוגרפי ובתצלום משנת 1964 מאוניברסיטת תל אביב.
- אהוד ברק נבחר לרכז את המודיעין בזכות שילוב נדיר של רקע מבצעי בסיירת מטכ"ל יחד עם רקע מודיעיני באמ"ן ובמחלקת המחקר.
- אחד הרעיונות המוקדמים היה התחפשות לחיילים אוגנדים בשיירת מרצדס שחורה כדי לשמור על אלמנט ההפתעה — רעיון שהיה 'בוסרי לחלוטין' בשלביו הראשונים.
- נשקלו רעיונות נואשים כמו הצנחת לוחמים לתוך אגם ויקטוריה בסירות גומי מנופחות — תוכנית שנגנזה בין היתר בגלל החשש מתנינים טורפי אדם והיעדר כל ניסיון מעשי בטכניקה.
- כבר בשלב מוקדם פותח 'אימון הבלונים' — תרגול לפגיעה מדויקת במטרות מסומנות מבעד לקירות הזכוכית של הטרמינל, מבלי לפגוע בחטופים.
איך מתכננים מבצע חילוץ למרחק אלפי קילומטרים, באוגנדה, כשאין מפות מדויקות, אין כמעט מודיעין, ואין שום ניסיון מעשי בעולם בטכניקות שאתה שוקל?