מאחורי הקלעים של מבצע אנטבה: איך גובשה תוכנית ההתחזות לשיירת אידי אמין ואושרה בלחץ זמן עצום, שעות ספורות לפני פקיעת האולטימטום של החוטפים.
הפרק משחזר מבפנים את שעות ההכרעה של מבצע אנטבה, בעיקר מפיהם של מוקי בצר (איש סיירת מטכ"ל) ואמנון בירן (קצין המודיעין של המבצע). מתואר כיצד גובשה התוכנית להנחית מטוס ולשגר ממנו שיירת רכבים מחופשת לשיירתו של אידי אמין, עם מרצדס ושני לנדרוברים, כדי להגיע בהפתעה לטרמינל הישן שבו הוחזקו החטופים. הפרק עוקב אחר הדילמה המרכזית — האם הנחיתה הבודדת תשמור על עיקרון ההפתעה — ואחר העלייה הדרמטית של התוכנית במעלה שרשרת הפיקוד, מסגן הרמטכ"ל קוטי (יקותיאל) אדם דרך הרמטכ"ל ועד הצגתה בפני שר הביטחון שמעון פרס. הוא נחתם ברגע מתן האישור לביצוע ובתחילת גיוס הכוחות. מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה צבאית ישראלית ובאנטומיה של קבלת החלטות תחת לחץ זמן.
תובנות מרכזיות
- ההחלטה הצבאית להעניק לדן שמרון אישור לביצוע בלי תוכנית גמורה, בלי כוחות ובלי לדרוש דיווחים שוטפים — תוארה כתקדים חסר מקבילה: 'פעם ראשונה בחיי המקצועיים שומע אותה'.
- הוויכוח המודיעיני על מספר הפתחים בטרמינל: אמירם לוין, שטס לפריז לתחקר את החטופים הצרפתיים, דיווח על פתח אחד, בעוד התכנון נשען על שני פתחים — והכרעות כאלה קבעו את מבנה החוליות.
- החוליות תוכננו לפעול במקביל ולא בדירוג — כל חוליה עם קצין רצה לפתח שלה בו-זמנית, חמש חוליות וחמישה קצינים.
- עדותו של עידו אמבר, טייס שחי 20 שנה בבסיסי חיל האוויר, חיזקה את ההימור על ההפתעה: לדבריו, נחיתת מטוס אויב בבסיס מוכר הייתה לוקחת כ-20 דקות עד שמבינים מה קרה — והכוח צריך רק 4-5 דקות.
- כשפרס שאל מה סיכויי ההצלחה, התשובה הותנתה בהפתעה: שמירה על עיקרון ההפתעה עד הדקה האחרונה תיתן סיכוי של כ-90 אחוז.
מה הסיכוי שאתה נותן להצלחת המבצע? — שאלתו של שמעון פרס, שנענתה בתנאי: כ-90 אחוז, אם יישמר עיקרון ההפתעה עד הדקה האחרונה.