תרבות עכשיו עם איריס לביא מס.114

אלתרמן ועוז כשני נביאים מודרניים, משפט אייכמן חוזר לבית העם בירושלים, ושירי ארץ ישראל מלפני קום המדינה זוכים לעיבוד פרוע ועכשווי.

פרק 114 של תרבות עכשיו מארח שלושה אורחים סביב שלוש יצירות תרבות חדשות. אסף אינברי מציג את ספרו 'נתן ועמוס' (ידיעות אחרונות) שמעמיד את נתן אלתרמן ועמוס עוז כגלגול מודרני של הנביאים נתן ועמוס סביב יחסם לבן גוריון, פרשת לבון ומלחמת ששת הימים, ומדבר על המתח בין עובדות היסטוריות לפיקציה ספרותית. מוטי לרנר מספר על מחזהו 'משפט אייכמן' בבימוי אילן רונן, שכשני שלישים ממנו מתרחשים מאחורי הקלעים הפוליטיים של המשפט, ומיועד לעלות בבית העם בירושלים — המקום בו התקיים המשפט המקורי. תליה אליהו מציגה אלבום חדש של עמותת 'זה מרשת' המביא עיבודים עכשוויים לשירי ילדים שנכתבו בארץ ישראל לפני קום המדינה. הפרק מתאים לחובבי ספרות, היסטוריה ישראלית, תיאטרון ומוזיקה עברית.

תובנות מרכזיות

• אינברי טוען שאלתרמן ועוז הם לא רק שני אנשי הרוח המשפיעים ביותר בישראל, אלא שהקדישו את עיקר כוחם לוויכוח הציבורי החשוב ביותר — הוויכוח על השלום, השטחים והסכסוך.
• לפי אינברי פרשת לבון ומלחמת השטחים אינן שתי פרשיות נפרדות אלא התרחשות אחת בקשר של סיבה ותוצאה: המריבה הפנימית הולידה תחושת איום קיומי, ושנת 1966 הייתה כנראה השנה המפחידה ביותר בתולדות המדינה.
• אינברי מסביר שההבחנה בין ספרות לפרוזה-פיקציה היא מודרנית בלבד; היסטוריונים קדומים כמו תוקידידס הודו שהמציאו את הדיאלוגים, אך 'המהלכים נכונים' — הסופר רשאי לפלוש לתודעת הדמויות שם שההיסטוריון האקדמי אסור.
• לרנר מדגיש שעיקר הדרמה במשפט אייכמן אינו באולם המשפט אלא בלחץ הפוליטי מאחורי הקלעים, כולל אי-נוחות של ממשלת גרמניה בראשות אדנאואר שניסתה אז לשקם את דימויה במשפחת העמים.
• כוונת המשפט, לפי לרנר, הייתה לא רק לשפוט פלילית את אייכמן אלא לערוך 'משפט היסטורי' שיעמיד את גרמניה והעולם לדין על שתיקתם — ולכן בן גוריון יזם שידורים ישירים והזמין עיתונאים מכל העולם.