הבלשן רוביק רוזנטל מסביר למה העברית המדוברת אינה רצף שגיאות אלא שפה דינמית שמתפתחת דרך הדיבור.
פרק 115 של 'תרבות עכשיו' מול פינת בית אריאלה כולל שלושה אורחים. החלק המרכזי הוא ראיון עם הבלשן וחוקר השפה ד"ר רוביק רוזנטל על ספרו החדש 'העברית הישראלית: איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו', שבו הוא טוען שהשפה המדוברת היא 'טפיל' חי על העברית הקלאסית — מאתגרת אותה ומשנה אותה בעיקר בהגייה ובסלנג, אך אינה יוצרת בסיס משלה. בהמשך מראיינת עיריס לביא את המנהל האמנותי אריאל כהן על תחרות רובינשטיין הבינלאומית ה-18 לפסנתר, שתתקיים השנה בפורמט היברידי בשל המצב — השלבים המוקדמים באקדמיית קרונברג בגרמניה והגמר בתל אביב. אורחת שלישית, האוצרת גלית גאון, פותחת בדיון על הביאנלה השלישית לאמנויות ועיצוב ('מעשים וימים') במוזיאון ארץ ישראל. הפרק מתאים למי שמתעניין בשפה עברית, מוזיקה קלאסית ועיצוב.
תובנות מרכזיות
- רוזנטל ממקם את עצמו בין שתי הקצוות: לא 'הכל מותר' כמו אנשי בן-יהודה, אבל גם לא טהרן — השפה משתנה דרך הדיבור בעוד הכתב והניקוד הם הצד השמרני המשמר.
- ה'אצלות' (עצלות) היא כוח מניע בהתפתחות השפה: דוברים מקצרים ('מזתומרת', 'בגדול') כי אינם אוהבים משפטים מסורבלים, בדיוק כמו 'ain't' באנגלית.
- החלפת 'לכתוב' ב'לרשום' אצל בני נוער היא רידוד השפה וביטול ניואנסים — אותו פועל משמש גם לפתק וגם לחיבור ספר, בהשפעת אנגלית כמו 'to take' שמכסה מקרים רבים.
- תחרות רובינשטיין עוברת לפורמט היברידי: 40 מתחרים ינגנו בקרונברג שבגרמניה בשידור חי, ההנחיה והשיחות יגיעו ממוזיאון תל אביב, וששת הפיינליסטים יובאו לגמר בארץ.
- רוזנטל מבחין בין 'עברית מדוברת', 'עברית קלאסית' ל'עברית דן-כנרית' — שפת הקריינים המוקפדת שכמעט אף אחד כבר אינו מדבר בה.
מאיפה מגיע השימוש שבו 'לרשום' מחליף את 'לכתוב', ולמה בני נוער אומרים 'רשמתי בחינה' או 'רשמתי מכתב'?