מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

מתן עדות על אירוע טראומטי משמעו פתיחה מחדש של פצע שניסו לסגור - תהליך נפשי ופיזי תובעני, אך כזה שמאפשר סגירת מעגל. · מבט בפניו של הפושע מחזיר את כל הסיוט בבת אחת, ובכל זאת הבחירה לא להראות חולשה היא בחירה בכבוד עצמי ובכבוד הקולקטיב. · רק מי שחווה את הזוועה יכול באמת להבין אותה; אחרים יכולים לשמוע ולדמיין אך לא להבין - ומכאן אסור למהר לשפוט בשאלות כמו 'למה לא ברחתם'. · יחס החברה והמדינה אל הניצולים השתנה מהאשמה וריחום אל יחס מכבד ושוויוני, והניצולה מבקשת להיתפס כאדם רגיל ולא כמסכן או מנוצל. · תחושת הצדק אינה תמיד מסתפקת בעונש מוות; לעיתים נתפס עונש כליאה ממושך כעונש כבד יותר וראוי יותר מהוצאה להורג מהירה.

תרבות וספרות

ראיון עם העדים

נועם איובי

1 פרקים

על התוכנית

הערכה חלופית נועם איובי וטליה משרקי

האזן ב-Apple אתר הפודקאסט

מה זה ראיון עם העדים?

ראיון עם העדים הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית תרבות וספרות מאת נועם איובי. בארכיון 1 פרקים, אורך פרק ממוצע כ-7 דקות.

התוכנית במספרים
קטגוריה	תרבות וספרות
פרקים בארכיון	1
אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים)	כ-7 דקות
הפרק האחרון	20 ביוני 2021
פרקים עם ניתוח עומק	1

עודכן: 30 ביולי 2026

פרקים עם ניתוח מלא

הערכה חלופית

סיכום מעמיק · מתוך הפרק

שולמית, ניצולת שואה, מספרת על חוויית מתן העדות שלה במשפט אייכמן ועל סגירת המעגל הנפשית שהיא חוותה בעקבותיה.

בראיון מספרת שולמית, ניצולת שואה, על המתח והקושי שבמתן עדות במשפט אייכמן, שדרשה ממנה לחפור מחדש בזיכרונות עבר מזעזעים שניסתה לשכוח. היא מתארת כיצד מבט בפניו של הנאשם החזיר אליה את כל הסיוט, אך החליטה שלא להראות חולשה ולעמוד על כבודה ועל כבוד עמה. למרות הקושי, היא רואה בעדות סגירת מעגל אישית אמיתית ותחושת מקום טוב יותר. היא גם מתארת שינוי ביחס המדינה והחברה אל הניצולים, מהאשמה ושאלות כמו 'למה לא ברחת' אל יחס מכבד ושוויוני. בסיום היא מביעה אכזבה מפסק דין המוות, שלדעתה היה חסד קל מדי, וטוענת שהיה ראוי שאייכמן ירקב בכלא לנצח.

מתן עדות על אירוע טראומטי משמעו פתיחה מחדש של פצע שניסו לסגור - תהליך נפשי ופיזי תובעני, אך כזה שמאפשר סגירת מעגל.
מבט בפניו של הפושע מחזיר את כל הסיוט בבת אחת, ובכל זאת הבחירה לא להראות חולשה היא בחירה בכבוד עצמי ובכבוד הקולקטיב.
רק מי שחווה את הזוועה יכול באמת להבין אותה; אחרים יכולים לשמוע ולדמיין אך לא להבין - ומכאן אסור למהר לשפוט בשאלות כמו 'למה לא ברחתם'.
יחס החברה והמדינה אל הניצולים השתנה מהאשמה וריחום אל יחס מכבד ושוויוני, והניצולה מבקשת להיתפס כאדם רגיל ולא כמסכן או מנוצל.
תחושת הצדק אינה תמיד מסתפקת בעונש מוות; לעיתים נתפס עונש כליאה ממושך כעונש כבד יותר וראוי יותר מהוצאה להורג מהירה.

השאלה הבולטת בפרק

איך הרגשת שאמרו לך שאת צריכה להעיד מול אייכמן במשפט שלו?

סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה

הפרק האחרון20 ביוני 2021

הערכה חלופית

פרקים אחרונים

הערכה חלופית
20 ביוני 20216 דק׳
אורחים:שולמית
אמ;לקסיכום הפרק
בראיון מספרת שולמית, ניצולת שואה, על המתח והקושי שבמתן עדות במשפט אייכמן, שדרשה ממנה לחפור מחדש בזיכרונות עבר מזעזעים שניסתה לשכוח. היא מתארת כיצד מבט בפניו של הנאשם החזיר אליה את כל הסיוט, אך החליטה שלא להראות חולשה ולעמוד על כבודה ועל כבוד עמה. למרות הקושי, היא רואה בעדות סגירת מעגל אישית אמיתית ותחושת מקום טוב יותר. היא גם מתארת שינוי ביחס המדינה והחברה אל הניצולים, מהאשמה ושאלות כמו 'למה לא ברחת' אל יחס מכבד ושוויוני. בסיום היא מביעה אכזבה מפסק דין המוות, שלדעתה היה חסד קל מדי, וטוענת שהיה ראוי שאייכמן ירקב בכלא לנצח.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- מתן עדות על אירוע טראומטי משמעו פתיחה מחדש של פצע שניסו לסגור - תהליך נפשי ופיזי תובעני, אך כזה שמאפשר סגירת מעגל.
- מבט בפניו של הפושע מחזיר את כל הסיוט בבת אחת, ובכל זאת הבחירה לא להראות חולשה היא בחירה בכבוד עצמי ובכבוד הקולקטיב.
- רק מי שחווה את הזוועה יכול באמת להבין אותה; אחרים יכולים לשמוע ולדמיין אך לא להבין - ומכאן אסור למהר לשפוט בשאלות כמו 'למה לא ברחתם'.
- יחס החברה והמדינה אל הניצולים השתנה מהאשמה וריחום אל יחס מכבד ושוויוני, והניצולה מבקשת להיתפס כאדם רגיל ולא כמסכן או מנוצל.
- תחושת הצדק אינה תמיד מסתפקת בעונש מוות; לעיתים נתפס עונש כליאה ממושך כעונש כבד יותר וראוי יותר מהוצאה להורג מהירה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
בראיון מספרת שולמית, ניצולת שואה, על המתח והקושי שבמתן עדות במשפט אייכמן, שדרשה ממנה לחפור מחדש בזיכרונות עבר מזעזעים שניסתה לשכוח. היא מתארת כיצד מבט בפניו של הנאשם החזיר אליה את כל הסיוט, אך החליטה שלא להראות חולשה ולעמוד על כבודה ועל כבוד עמה. למרות הקושי, היא רואה בעדות סגירת מעגל אישית אמיתית ותחושת מקום טוב יותר. היא גם מתארת שינוי ביחס המדינה והחברה אל הניצולים, מהאשמה ושאלות כמו 'למה לא ברחת' אל יחס מכבד ושוויוני. בסיום היא מביעה אכזבה מפסק דין המוות, שלדעתה היה חסד קל מדי, וטוענת שהיה ראוי שאייכמן ירקב בכלא לנצח.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
מתן עדות על אירוע טראומטי משמעו פתיחה מחדש של פצע שניסו לסגור - תהליך נפשי ופיזי תובעני, אך כזה שמאפשר סגירת מעגל. · מבט בפניו של הפושע מחזיר את כל הסיוט בבת אחת, ובכל זאת הבחירה לא להראות חולשה היא בחירה בכבוד עצמי ובכבוד הקולקטיב. · רק מי שחווה את הזוועה יכול באמת להבין אותה; אחרים יכולים לשמוע ולדמיין אך לא להבין - ומכאן אסור למהר לשפוט בשאלות כמו 'למה לא ברחתם'. · יחס החברה והמדינה אל הניצולים השתנה מהאשמה וריחום אל יחס מכבד ושוויוני, והניצולה מבקשת להיתפס כאדם רגיל ולא כמסכן או מנוצל. · תחושת הצדק אינה תמיד מסתפקת בעונש מוות; לעיתים נתפס עונש כליאה ממושך כעונש כבד יותר וראוי יותר מהוצאה להורג מהירה.
לניתוח המלא של הפרק ←הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.