עונה 2 פרק 14 | "המצפן השיקומי" - פרק לייב חגיגי בכנס החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 6 במרץ 2026 |
|---|---|
| אורך | 27 דק׳ (קצר ב-33% מהממוצע בתוכנית) |
| קטגוריה | פסיכולוגיה |
על מה הפרק?
הקלטה חיה מכנס "המצפן השיקומי" שמחברת בין ההיסטוריה של הפסיכולוגיה השיקומית בישראל ליוזמות מהשטח: חונכות בין פצועי צה"ל, שיקום נוירופסיכולוגי והנגשת טיפול לפריפריה.
על הבמה בכנס השנתי של החטיבה לפסיכולוגיה השיקומית, דוקטור אורן סגל באונגרטן ונעמה קיביליס מאירי מארחים פסיכולוגים ופסיכולוגיות מדורות שונים. דוקטור ריבי פריי מספרת איך הודעה בקבוצת וואטסאפ הובילה אותה ליחידת "ממשיכים בחיים", שבה פצועי צה"ל ותיקים מלווים פצועי מלחמה. היא מתארת את הכוח של מפגש עם אדם שכבר בנה חיים מלאים אחרי הפציעה, ואת המעבר מייאוש לתקווה ומבדידות לשייכות. פרופסור דני אופיין חוזר לשנות ה-70, לתקופה שבה הנוירופסיכולוגיה עוד הייתה בתחילת דרכה, ומספר על הקמת המכון לשיקום נפגעי ראש עם שמונה מטופלים בבית הלוחם. הוא גם משתף ביוזמה להרחבת הפעילות לצפון, כדי שאנשים מהגולן, מקריית שמונה ומטבריה יוכלו לקבל מענה קרוב לבית.
/ תובנות מרכזיות
- ניסיון החיים של פצועים ותיקים הוא ידע שיקומי בפני עצמו, במיוחד כשהוא נותן לפצוע חדש תמונה ממשית של חיים אחרי הפציעה.
- חונכות עמיתים אינה מחליפה פסיכולוג או טיפול, אלא מוסיפה תמיכה רגשית, חברתית ומעשית שקשה לקבל מאיש מקצוע בלבד.
- המעבר מייאוש לתקווה מתחיל לפעמים במפגש פשוט עם אדם שמתפקד, עובד וחי חיים מלאים אחרי פציעה דומה.
- הפסיכולוגיה השיקומית בישראל צמחה בלי פרוטוקולים מוכנים, מתוך צורך ממשי לטפל באנשים עם פגיעות מוחיות אחרי המלחמות.
- הקמת שירותים בפריפריה משנה את השיקום בפועל, כי היא חוסכת מאנשים נסיעות ארוכות ומקרבת את הטיפול לבית.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- על הבמה בכנס השנתי של החטיבה לפסיכולוגיה השיקומית, דוקטור אורן סגל באונגרטן ונעמה קיביליס מאירי מארחים פסיכולוגים ופסיכולוגיות מדורות שונים. דוקטור ריבי פריי מספרת איך הודעה בקבוצת וואטסאפ הובילה אותה ליחידת "ממשיכים בחיים", שבה פצועי צה"ל ותיקים מלווים פצועי מלחמה. היא מתארת את הכוח של מפגש עם אדם שכבר בנה חיים מלאים אחרי הפציעה, ואת המעבר מייאוש לתקווה ומבדידות לשייכות. פרופסור דני אופיין חוזר לשנות ה-70, לתקופה שבה הנוירופסיכולוגיה עוד הייתה בתחילת דרכה, ומספר על הקמת המכון לשיקום נפגעי ראש עם שמונה מטופלים בבית הלוחם. הוא גם משתף ביוזמה להרחבת הפעילות לצפון, כדי שאנשים מהגולן, מקריית שמונה ומטבריה יוכלו לקבל מענה קרוב לבית.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- ניסיון החיים של פצועים ותיקים הוא ידע שיקומי בפני עצמו, במיוחד כשהוא נותן לפצוע חדש תמונה ממשית של חיים אחרי הפציעה. · חונכות עמיתים אינה מחליפה פסיכולוג או טיפול, אלא מוסיפה תמיכה רגשית, חברתית ומעשית שקשה לקבל מאיש מקצוע בלבד. · המעבר מייאוש לתקווה מתחיל לפעמים במפגש פשוט עם אדם שמתפקד, עובד וחי חיים מלאים אחרי פציעה דומה. · הפסיכולוגיה השיקומית בישראל צמחה בלי פרוטוקולים מוכנים, מתוך צורך ממשי לטפל באנשים עם פגיעות מוחיות אחרי המלחמות. · הקמת שירותים בפריפריה משנה את השיקום בפועל, כי היא חוסכת מאנשים נסיעות ארוכות ומקרבת את הטיפול לבית.
מתיאור הפרק
איך נראות 50 שנה של פסיכולוגיה שיקומית בישראל על במה אחת? בפרק מיוחד שהוקלט בשידור חי בכנס השנתי של החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית, נעמה קיביליס מאירי וד"ר אורן סגל באומגרטן יוצאים למסע בזמן ומראיינים ארבע דמויות שהובילו מיזמים פורצי דרך בתחום הפסיכולוגיה השיקומית בישראל: פרופ' דני הופיין: על הקמת המכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי, מהימים שאחרי מלחמת יום כיפור ועד לשנות האלפיים. ד"ר ריבי פריי: על הקמת מיזם חונכות העמיתים לפצועי מלחמה קשים בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל". ענת הדר זלצשטיין: על החיבור המרתק בין עולם הטיפול לבמת התיאטרון במיזם הייחודי עם שורדי הנובה ותיאטרון פלט