מנהיגות, לא מה שחשבתם

מנהיגות היא לא תכונה מולדת אלא אוסף של התנהגויות ומיומנויות נרכשות — וכל אחד יכול להיכנס אליה דרך שלושה שערים.

תומר יפרח, שפרש מצה"ל אחרי כשלושים שנות שירות בליבה הקרבית והפיקודית, מציג בפרק תפיסה מחודשת של מנהיגות. הוא מבחין בין ניהול (שכמו בטריה רק מנצל ביעילות אנרגיה קיימת) לבין מנהיגות (שכמו גנרטור מייצרת אנרגיה ומוטיבציה חדשה), ומסביר מדוע בעידן של קצב שינויים מטורף הניהול לבדו כבר לא מספיק. דרך סיפור מצמרר מ'צוק איתן' 2014, בו פיקד על חטיבת שריון, הוא ממחיש כיצד יוזמה רב-מדרגית של עשרות חיילים הצילה חיים כשהאחרון מבין הפצועים הגיע לבית החולים אחרי 55 דקות. הפרק מיועד למנהלים, מנהלות ויזמים שרוצים להפוך ממנהלים למנהיגים, ומציע 'קוד מנהיגות' מעשי הבנוי על שערים, מיומנויות ואותנטיות במקום על קריזמה ותכונות מולדות.

• ההבדל בין מנהל למנהיג הוא כמו ההבדל בין בטריה לגנרטור: המנהל מנצל ביעילות אנרגיה שניתנה לו, ואילו המנהיג מייצר יש מאין אנרגיה ומוטיבציה חדשות.
• ארבעה גורמים מאיצים את קצב השינויים: מהפכת המידע והגלובליזציה, שינוי בתרבות העובדים (סוף עידן 'אדם אחד-קריירה אחת-מקום עבודה אחד' ורב-דוריות), שינוי במקומות העבודה (מתעשייה לארגונים עתירי ידע), ושינוי במנהלים עצמם (יזמים ואנשי כספים שמונו לנהל מאות אנשים בלי ניסיון ניהולי).
• מה שלא השתנה הוא הצרכים הרגשיים של העובדים: להרגיש בטוחים, לתת ולקבל אמון, להיראות ולהיות מוערכים, ולהיות חלק ממשהו גדול מהם — ורק מנהיגות יכולה לענות עליהם.
• כניסה לעולם המנהיגות עוברת דרך שלושה שערים: רצון כן לעזור לאחרים לממש את הפוטנציאל שלהם (השער החשוב ביותר, מבוסס אמפתיה ואהבת אדם), תחושת אחריות ומחויבות עמוקה, ונכונות למעורבות פעילה ולקבלת החלטות.
• קריזמה מוערכת יתר על המידה — היא נקודת פתיחה נהדרת אך מחזיקה מעמד רק בין 15 דקות ל-15 ימים; בלי אותנטיות ורצון אמיתי לעזור היא מפסיקה לעבוד, ויכולה 'לעוף' רק על קרקע יציבה של כישורים.