פרק 63: לשבת לקחת עם נדב בורנשטיין וכפיר ארביב - נרקיס אלפי ושלי גרבלר (״ביינה״, ״קוטה״)

/ שאלות נפוצות על הפרק

כיצד נרקיס אלפי ושלי גרבלר מתמודדות עם פתיחת שתי מסעדות במקביל בתקופת מלחמה?

נרקיס ושלי מתארות את פתיחת מסעדת הפיצה קוטה במקביל לבינה, בזמן שיא המלחמה עם איראן, כחוויה מאתגרת מאוד. הן ציינו שהיו בהלם מההיענות הרבה ביום הפתיחה, למרות המצב הביטחוני, והדגישו את הקושי בניהול כוח אדם במחסור חמור, מה שמחייב פשרות בבחירת עובדים.

מהן ההשלכות הכלכליות של סגירת המסעדות לתקופה ממושכת כפי שמתואר בפרק?

הסגירה של המסעדות למשך חודש או יותר גוררת הפסדים כלכליים משמעותיים, שיכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים ביום, תלוי בשכירות ובהוצאות הקבועות. בנוסף, יש עלות נוספת בשימור העובדים בתקופת הסגירה, מה שמכביד עוד יותר על התזרים.

איך מתארים המשתתפים בפרק את ההשפעה האישית והרגשית של אירועי המלחמה על ניהול המסעדות?

שלי גרבלר מתארת חוויה אישית של נפילת טילים על המסעדה ועל ביתה, עם נזק פיזי ותחושת הלם. היא מדברת על הקושי לשלב בין קור רוח לרגשות של בכי, תוך דאגה לעובדים ולסביבה, ומציינת שזה מחזיר אותה אחורה ומכביד נפשית.

מה למדה שלי גרבלר מהתקופה שבה נרקיס אלפי נתנה לה ייעוץ עסקי ואיך זה השפיע על החלטותיה?

שלי למדה מנרקיס שעסק קטן עם מטבח קטן מדי לא יכול להיות כלכלי, ושיש צורך להחליט בין לגדול או לחדול. הייעוץ גרם לה להרהר ביכולת שלה להמשיך, ובסופו של דבר הוביל לסגירת העסק ולחשיבה על פתיחת מסעדה חדשה בשותפות.

כיצד מתארת נרקיס אלפי את ניסיונה המקצועי במסעדות יוקרה וכיצד זה השפיע על ראייתה את עולם המסעדנות?

נרקיס מתארת עבודה קשה במסעדות כמו שקוף, פושקין, וכתית, כולל משמרות של 18 שעות באמסטרדם, שהקנו לה חוסן נפשי ומקצועי. היא מדגישה שהחוסן שנרכש חשוב לא פחות מהידע הטכני, ומסייע לה כיום כבעלת מסעדה להתמודד עם האתגרים.

מתיאור הפרק

“שלחנו גברים כדי לקבל הצעת מחיר הוגנת”: השפית נרקיס אלפי והמסעדנית שלי גרבלר (“ביינה”, “קוטה”) מספרות איך פותחים שתי מסעדות בצל המלחמה (ושומרים על רווחיות), מה עשו כשטיל נפל על המסעדה, ולמה לנשים בענף עדיין קשה יותר. וגם: כמה טיפ השאירה שאקירה