פרק ט - חלק ראשון

/ שאלות נפוצות על הפרק

למה פרק ט' בתניא נחשב פרק יסודי כל כך בספר?

בשמונת הפרקים הראשונים האדמו"ר הזקן תיאר את המבנה של יהודי, שתי נפשות, הנפש האלוקית והנפש הבהמית, על כוחותיהן ולבושיהן. בפרק ט' מתחילה המלחמה בין שתי הנפשות, ולכן לפי המלמד חסידים היו מכנים את התניא «ספר של מלחמה».

איפה נמצא המשכן של הנפש הבהמית ואיפה של הנפש האלוקית לפי פרק ט' בתניא?

הנפש הבהמית משכנה בחלל השמאלי של הלב, המלא דם, ומשם היא מתפשטת לכל הגוף ועולה גם למוח. הנפש האלוקית משכנה במוחין שבראש, ומשם היא פועלת בכל האיברים ובחלל הימני של הלב, שהוא מקום של רוח החיים ולא של רתיחת הדמים.

מה ההבדל בין המוח ללב לפי ההסבר על פרק ט' בתניא?

המלמד מסביר שהמהות של הלב היא «אני», אני אוהב, אני שונא, טוב לי, רע לי, ובלשון של היום «בא לי». שכל טהור לעומת זאת הוא אובייקטיבי ומחפש את האמת, מוכן לוותר על עצמו ועל הנוחיות שלו, ולכן הנפש האלוקית מרכזה במוח.

למה האדמו"ר הזקן מביא דווקא תאוות, התפארות וכעס כדוגמאות למידות הרעות?

שלוש הדוגמאות מקבילות ליסודות מים, רוח ואש, ולשלושת הקווים של המידות: תאווה בקו הימין, התפארות בקו האמצעי וכעס בקו השמאל. יסוד העפר, שממנו עצבות ועצלות, לא מובא כי לפי המלמד הוא בכלל אינו מידה אלא מצב של מיתה, אדם עצוב «לא חי».

מה ההבדל בין התלהבות של החלל השמאלי לבין מידות של החלל הימני בלב?

החלל השמאלי הוא רתיחה, חמימות ואש, כמו ילד קטן שמתלהב ממשחק וכועס ושנייה אחרי זה כבר חבר, כי ההתלהבות חיצונית ולא אמיתית. בחלל הימני יש רוח החיים, יישוב ומתינות, ומה שבעל מוחין אוהב שם הוא אוהב באמת ושום דבר לא ישנה את זה.

מתיאור הפרק

פרק ט' בתניא - מקום משכן שתי הנפשות והנפקא מינה מזה בעבודת האדם במלחמה בין שתי הנפשות.