#258 - מרטין הבולדוג

הפרק מנתח את הפוטנציאל לקריסת המשטר באיראן דרך ניצול שסעים אתניים פנימיים וחימוש מיעוטים במקום הסתמכות על לחץ חיצוני קונבנציונלי.

הפרק בוחן לעומק האם שלטון האייתוללות באיראן יכול לקרוס, ומדגיש כי יציבות השלטון תלויה בנאמנות כוחות הביטחון ברחוב ולא ביכולות צבאיות חיצוניות. הדובר מסביר כי איראן אינה מדינה הומוגנית אלא מורכבת ממיעוטים אתניים רבים בעלי אינטרסים מנוגדים לשלטון המרכזי הפרסי. הדיון מציע אסטרטגיה המבוססת על תמיכה במיעוטים חמושים כדרך ריאלית לערעור יציבות המשטר וצמצום משאביו. זהו פרק חובה למי שמחפש מבט מורכב ואסטרטגי על המזרח התיכון מעבר לניתוחים המקובלים.

תובנות מרכזיות

• יציבות המשטר באיראן נשענת על נכונות כוחות השיטור והבסיג' לירות באזרחים, וקריסה אמיתית תתרחש רק אם יתגלעו עימותים פנימיים בתוך זרועות הביטחון הללו.
• איראן אינה עם אחד, אלא פסיפס אתני מורכב של ערבים, בלוצ'ים, כורדים ואזרים, שאינם בהכרח מזדהים עם ההגמוניה הפרסית של המולות או של מלוכנים.
• מרבית המשאבים הכלכליים, ובפרט הנפט והגז, נמצאים באזורי המיעוטים, מה שהופך את השליטה בהם למוקד כוח קריטי.
• הניתוח הישראלי המקובל לוקה בחסר בשל התמקדות יתר בשיח הפרסי והתעלמות מהשיח האתני-לאומי של המיעוטים, המהווה את הבטן הרכה של איראן.
• פירוק המשטר האיראני על בסיס אתני דומה לפירוק ברית המועצות, ועשוי להוביל ליצירת מדינות מיעוטים עצמאיות שיכולות להיות ידידותיות לישראל.