גיימריסט

תובנות הזהב מהארכיון

• בליזרד המציאה מחדש כל ז'אנר שנגעה בו: RTS (Warcraft), Action RPG (Diablo), MMORPG (World of Warcraft), משחק קלפים דיגיטלי (Hearthstone) ו-Hero Shooter (Overwatch) — כולם בתוך מספר IP-ים מצומצם.
• הסוד של בליזרד הוא 'פוליש', 'ג'וס' ו-UX — מונחים שכמעט לא היו קיימים, אך הם שמו עליהם דגש שנים לפני כולם, ויצרו תחושה שאתה בתוך עולם שלם עוד לפני שנכנסת למשחק.
• בליזרד מבטלת בלי היסוס משחקים שלא עומדים בסטנדרט שלה — מ-Warcraft Adventure ועד הפרויקט הענק Titan שספג עשרות מיליוני דולרים, ומגופתו של Titan נולד בסופו של דבר Overwatch.
• החברה פספסה את מהפכת ה-MOBA: ז'אנר ה-DotA נולד בתוך עורך המפות של Warcraft, אך League of Legends ו-Dota 2 פותחו מחוץ לבליזרד; ניסיון התיקון Heroes of the Storm הפסיד כסף ובסוף הפסיקו לתמוך בו.
• ב-World of Warcraft, בניגוד ל-EVE Online, רוב התוכן הסיפורי נוצר על ידי המפתחים ולא על ידי הקהילה — והדינמיקה של בליזרד שמספרת סיפורים לקהל שלה השפיעה גם על האופן שבו קהילות שחקנים מספרות סיפורים לעצמן.
• יוביסופט הצהירה רשמית שהפקת שלושה-ארבעה משחקי טריפל-איי בשנה כבר אינה משתלמת ביחס לעלויות הכבדות, ולכן היא פונה למודל Free-to-Play.
• המוטיבציה המרכזית למעבר היא הפחתת סיכון: השקת משחק ענק בודד מסכנת את החברה ב'פשלה אחת', בעוד משחק Free-to-Play עם עדכוני תוכן שוטפים מספק תזרים מזומנים יציב ופיתוח דינמי יותר.
• כישלון 'סייברפאנק' ונפילת CD Projekt Red תפקדו כאות אזהרה שהבהיל חברות רבות בתעשייה לעצור ולשאול 'מה אם זה יקרה לנו'.
• Call of Duty Warzone מוצג כדוגמה למעבר נכון ל-Free-to-Play, משום שהתשלום מוגבל לפריטים קוסמטיים בלבד בעוד היכולת האמיתית של השחקן נקבעת על ידי מיומנות.
• מונטיזציה בעייתית בסגנון Free-to-Play כבר קיימת שנים במשחקי טריפל-איי (כולל ב'פאר קריי 4' ו-5 של יוביסופט), כך שזו אינה חידוש אלא העמקה של מגמה קיימת.
• סוני מצהירה רשמית על 'דאבל דאון' בבלעדיים — לא רק השקעה באולפנים פנימיים, אלא גם מיליונים בחטיבת הגיימינג ושותפויות עם אולפנים חיצוניים כמו נוטי דוג.
• ריטרנל מוצג כמשחק הבלעדי האמיתי הראשון של הפלייסטיישן 5 בדור — נעשה בידי סטודיו קטן של כ-20 איש, ומגדיר קטגוריה של 'טריפל-איי-וחצי' (איכות הפקה גבוהה בקנה מידה קטן).
• אפיק הציעה לסוני כ-200 מיליון דולר מקדמה עבור 4 עד 6 משחקים אקסקלוסיביים, מתוך אסטרטגיה לערער את שליטת סטים שמחזיקה כ-75% מהשוק.
• התגית 'PlayStation Exclusive' שווה הון בפני עצמה — משחק שכבר נמכר במיליונים עם ביקורות קיימות הוא 'להיט מובטח' כשהוא מגיע למחשב.
• בעוד מייקרוסופט מובילה עם גישת Game Pass, סוני בוחרת דווקא לא לחקות אותה — סימן לביטחון של 'המנצחת' שלא רוצה להיראות כמובלת.
• אפיק יזמה במכוון את ההפרה (רכישות ישירות בפורטנייט) כדי שאפל תזרוק אותה מהחנות וכך לבנות קייס משפטי - פרובוקציה מתוכננת ולא תאונה.
• הקרב הוא נגד אפל ולא נגד המתחרה הישירה סטים, כי לאפל יש מונופול מוחלט על החומרה והפלטפורמה שלה, בעוד שבמחשב כל אחד יכול לפתוח חנות מתחרה.
• אפל ניצלה את העובדה שאפיק שופכת מאות מיליונים על חנות שתהיה רווחית רק ב-2027 בערך כ'הוכחה' שאי אפשר להפעיל חנות בעמלת 12% ולהיות רווחי - אבל ההפסד נובע מהשקעה אגרסיבית בקרב מול סטים.
• טים סוויני בונה את עצמו כאקטיביסט למען קהילת המפתחים מאז 2008, וניצל את המעמד הציבורי של פורטנייט (כ-65 מיליון משתמשים חודשיים ב-2018-2019) כדי שהפרובוקציה תהדהד עולמית.
• בתזמון לא מקרי, האיחוד האירופי פתח חקירה נגד האפסטור יום-יומיים לפני המשפט, תוך שימוש במקרה של ספוטיפיי שאפל אינה מאפשרת לה אפילו להפנות משתמשים לרכישה חיצונית.
• 'בתככי הרייטינג' היה הקווסט העברי הראשון, ויצא ב-1997 (אחרי עיכוב מצד עד-ארצי), כשהאחים גלוזמן היו בני 19 ו-21 בלבד.
• המשחק נולד במקרה מתוך עבודת לוקליזציה זולה: עד-ארצי שכרה אותם לעברת את הלומדה 'פארק הגוף', ומשם החיבור התגלגל למשחק מקורי.
• הדמות אלי מלך אגוז, בלש ממשטרת אבן יהודה (שם פיקטיבי באותה תקופה), שיחקה על עולם הבידור הישראלי של סוף ה-90 דרך חיקויים של סלבריטאים מקומיים.
• בגלל מגבלות טכנולוגיות לא ידעו אז לעשות דמות שזזה עם עכבר, אז במקום point-and-click קלאסי המשחק עוצב כמעבר בין מסכים בסגנון אגתה כריסטי עם דמויות דומיננטיות.

ועוד 6 תובנות לאורך הפרקים…

השאלות הבולטות בארכיון