IST-SN1276 - Rav Zev Smith - When Amein Should Not Be Said

שיעור המעמיק בסוגיית אמירת "אמן" ומגלה שהיא השלמת הברכה והעד השני המאמת אותה, ולא מילה בעלמא.

השיעור עוסק במשמעות העמוקה של עניית אמן, הנגזרת מלשון אמונה כדברי רבנו בחיי, ומשמשת כעד שני המשלים ומאמת את הברכה. מובאת הלכת הרמ"א בשם אור זרוע שהמברך צריך לכוון לצאת באמן של השומע, וכן ההלכה שגם מי ששמע וכיוון לצאת צריך לכתחילה לענות אמן. מודגש שיש שני סוגי ברכות: ברכת שבח שבה אמן עניינה אמת ואמונה, וברכת תפילה שבה אמן עניינה גם הלוואי שתתקיים. השיעור מזהיר מפני אמן יתומה וקטופה שהיא כברכה לבטלה.

תובנות מרכזיות

• אמן נגזרת מלשון אמונה, וכשעונים אמן זה כמו שבועה המאשרת את האמת של מה שנאמר בברכה
• אמן היא העד השני המשלים את הברכה, שכן עד אחד אינו מספיק, ולכן יש בה השלמה למעשה הברכה
• הרמ"א בשם אור זרוע פוסק שהמברך צריך לכוון לצאת ידי חובה באמן של השומע, כך שהאמן היא חלק מחובת המברך ולא רק חובת השומע
• יש שני סוגי ברכות: ברכת שבח שבה אמן משמעה אמת ואמונה, וברכת תפילה שבה נוסף גם עניין של הלוואי שתתקבל
• כשם שיש ברכה לבטלה כך יש אמן לבטלה הנקראת אמן יתומה, ואמן קטופה היא אמן שנענתה באיחור לאחר תוך כדי דיבור