על חיבור לאדמה וגינות מאכל - אייל אנגלמאיר

שיחה עם אייל אנגל מאייר, בעל בוסטניקה, על החשיבות של החיבור לאדמה ועל גידול וליקוט מזון כדרך לבריאות גופנית ונפשית.

בפרק מארחת שירן גמי את אייל אנגל מאייר, מקים בוסטניקה ומפתח תרבות גינות המאכל בארץ, המתעסק בתחום כ-12 שנה ולמד פרמקלצ'ר ויערות מאכל. הם משוחחים על משמעות החיבור לאדמה ולטבע, על הניתוק התרבותי שגורם לכך שרובנו קונים ירק בסופר בלי לדעת לגדל אותו, ועל הצורך ב'לימוד מחדש' של היחס לאדמה. אייל מסביר שדווקא תושבי הערים מבקשים גינות מאכל מתוך חוסר, ושעבודה עם הטבע במקום לכבוש אותו מרוויחה יותר. הם נוגעים גם בקסם של יערות המאכל, בקושי של החקלאים בישראל ובכוח המרפא של מגע עם האדמה.

תובנות מרכזיות

• החיבור לאדמה דורש 'לימוד מחדש' (unschooling/relearning) כי התרבות העירונית ניתקה אותנו מגידול וקטיף המזון שלנו.
• מגורים במושב או קיבוץ אינם מבטיחים חיבור לטבע — רבים עדיין לא דורכים על אדמה כמעט אף פעם.
• אנשים מבקשים גינת מאכל דווקא מתוך חוסר שטח ולא מתוך עודף; מי שיש לו עודף נוטה להימנע.
• המודל של שליטה וכיבוש הטבע מוביל להפסד; ללכת עם הטבע ולוותר במקומות הנכונים מרוויח יותר.
• מגע באדמה ושהייה בחוץ הם מרפאים פיזיולוגית ונפשית, גם אם עבודה פיזית נחווית כקשה יותר מעבודה במשרד.