רשלנות רפואית באבחון וטיפול סרטן הריאות [פרק #2]

עורך דין אורן בושרי ופרופ' בר אילן בוחנים מתי אי-אבחון של סרטן ריאות אצל מעשנים נחשב לרשלנות רפואית בעלת משמעות משפטית.

בפרק נדון הבלבול בין סרטן ריאות לבין ברונכיטיס ודלקת ריאות, ומדוע חובת הזהירות מחייבת רופא לשקול אבחנה מבדלת כשמטופל מעשן מעל גיל 60 מתלונן על תסמינים חדשים. מודגש ששיעול לא מוסבר מעל שמונה שבועות מחייב בירור, וכי מעשנים מעל גיל 55 זכאים לבדיקת סקר CT בקרינה נמוכה לגילוי מוקדם. נדונה החשיבות של תיעוד סטטוס עישון לפי הנחיות משרד הבריאות מ-2011, והכשל של קופות החולים ביישום. כן עולה דילמה משפטית חדשה: טיפולים ביולוגיים ואימונולוגיים משנים את הפרוגנוזה, אך טרם הצטברו מספיק שנות מעקב כדי לקבוע אם מדובר בריפוי מלא.

תובנות מרכזיות

• שיעול לא מוסבר מעל שמונה שבועות, גם אצל לא-מעשנת צעירה, מחייב בירור — ואי-הפניה עלולה להיחשב רשלנות.
• אצל מעשן מעל גיל 60 עם תלונה חדשה הסף לבירור נמוך משמעותית, כי הוא בסיכון מובהק לסרטן ריאות.
• מיפוי היסטוריית הביקורים אצל רופא המשפחה לאורך שנים חושף מתי 'משהו חדש קרה' ומבסס את הרשלנות.
• הרופא אינו אמור לשמש 'שוער' שמחליט את מי כלכלית כדאי לשלוח לבדיקה — חובתו לתת המלצה ולהסביר את משמעותה.
• הטיפולים הביולוגיים בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים יצרו תפנית, אך היעדר מעקב ארוך-טווח מקשה לתרגם משפטית את שאלת סיכויי ההחלמה.