ד״ר לאל גרשגורן — פסיכולוגיית הספורט בישראל: מטרות, הכשרה, עבודה ואתיקה מקצועית

איך הופכים את הצד המנטלי של ספורטאים ממשהו ש"יש לך או אין לך" למקצוע נרכש, מסודר ומגובה אקדמית — שיחה עם יושב ראש האגודה הישראלית לפסיכולוגיה של הספורט.

פרק הפתיחה של הפודקאסט של אונ' רייכמן בשיתוף האגודה הישראלית לפסיכולוגיה של הספורט והביצוע, בהנחיית אופיר רובין ובאירוח ד"ר ליאל גרש גורן — יושב ראש האגודה, שהשלים דוקטורט באוניברסיטת פלורידה סטייט ומלמד במכללה למינהל ובאוניברסיטת רייכמן. גרש גורן מספר על דרכו האישית: שחקן כדורגל בנוער מכבי חיפה ובנבחרות הצעירות, שכבר אז פיתח באופן אינטואיטיבי רוטינות מנטליות לפני משחקים ותחרויות אתלטיקה, ולאחר מכן יישם זאת גם כלוחם וכמפקד בצבא. הוא מסביר את המעבר שלו מעבודה בשטח עם ספורטאים מקצוענים אל האקדמיה, שבה הוא רואה שליחות של הכשרת דור העתיד בתחום. הפרק מתאים למאמנים, שחקנים, אנשי צוות, הורים, סטודנטים ואנשי מקצוע שרוצים להבין כיצד נראית עבודה מנטלית מסודרת ומה מסלול ההכשרה בישראל.

תובנות מרכזיות

• הצד המנטלי הוא יכולת נרכשת ולא רק מולדת — בעבר התפיסה הייתה "יש לך או אין לך", והיום, כמו כושר גופני או יכולת טכנית, ניתן לפתח ולמצות את הפוטנציאל המנטלי באימון מסודר.
• בפסיכולוגיה של הספורט יש שני ענפים מרכזיים: שיפור ביצועים וחתירה למצוינות, לצד רווחה נפשית — איך ההשתתפות בספורט מעצבת את הספורטאי ואיך הוא מתמודד עם העומסים.
• ההכשרה בישראל עוברת בעיקר דרך תואר ראשון בפסיכולוגיה או מדעי החברה ואז תואר שני ייעודי — במכללה למינהל וברייכמן — ובוגריהם מוכרים על ידי משרד הבריאות ונרשמים בפנקס הפסיכולוגים.
• בישראל אין התמחות נפרדת בפסיכולוגיה של הספורט, אך זה דומה גם לחו"ל; בארה"ב ה"גולדן סטנדרד" הוא תעודת ההכשרה של ארגון AASP, ובארץ הגיבוי מגיע מהמל"ג וממשרד הבריאות.
• פתיחות הציבור והספורטאים לתחום גדלה משמעותית: ספורטאים שיתפו בקשיים מנטליים, וזה שבר את האמונה ש"פנייה לפסיכולוג מעידה שמשהו לא תקין בי".
• המוטו של איש המקצוע צריך להיות "אני אף פעם לא יודע מספיק" — צבירת ניסיון והתפתחות מתמדת חיוניות כמו בכל מקצוע.