עונה 2 פרק 14 | "המצפן השיקומי" - פרק לייב חגיגי בכנס החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית

ארבעה פסיכולוגים שיקומיים מדורות שונים חושפים מאה שנות מסע של המקצוע בישראל, ממלחמת יום כיפור ועד לבמה של שורדי הנובה.

פרק מיוחד שהוקלט בשידור חי בכנס השנתי של החטיבה לפסיכולוגיה השיקומית בנתניה, בהנחיית ד"ר אורן סגל באומגרטן ונעמה קיבליס מאירי. הפרק מארח ארבעה פסיכולוגים ופסיכולוגיות מדורות שונים שמספרים על יוזמות פורצות דרך בתחום: ד"ר ריבי פריי על יחידת 'ממשיכים בחיים' שמכשירה פצועי צה"ל ותיקים לחנוך את פצועי המלחמה הנוכחית, ופרופ' דני אופיין שהקים והוביל ארבעים שנה את המכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי מאפס, אחרי מלחמת יום כיפור. בהמשך מצטרפת ענת אדר זלטשטיין שמספרת על תיאטרון 'פלטפורמה' שהפך עדויות של שורדי הנובה למחזה ככלי טיפולי. מתאים למטפלים, אנשי שיקום וכל מי שמתעניין בהיבטים הנפשיים של החלמה מטראומה ופציעה.

תובנות מרכזיות

• חונכות עמיתים היא כוח עצום בשיקום: פצוע ותיק שמתפקד ומגיע למיטת הפצוע החדש מחולל מעבר מייאוש לתקווה ומבדידות לתחושת שייכות — זהו שירות משלים שלא מחליף טיפול פסיכולוגי.
• הנוירופסיכולוגיה השיקומית בישראל נולדה מאפס בשנות ה-70, ללא ז'ורנלים, פרוטוקולים או תוכניות לימוד; המכון הלאומי החל עם שמונה פציינטים בלבד בבית הלוחם ארבעה ימים בשבוע.
• התפתחות התחום נשענה על שני מהפכים מקבילים: המהפכה הקוגניטיבית ומהפכת ההדמיה (CT/MRI), שאיפשרו לראות את המוקד השיקומי בטיפול הקוגניטיבי בנפגעי מוח.
• פסיכולוגיה שיקומית סובלת מתת-הכרה ציבורית — עד המלחמה רבים כלל לא ידעו מהי, ורק האירועים האחרונים העלו את המודעות למקצוע.
• תהליך היצירה התיאטרלי עם שורדי הנובה נשען על שלושה עמודי תווך: הקבוצתיות ככוח מחזיק, היצירתיות כטרנספורמטיבית, והעדות ככוח מרפא — כאשר עצם הפיכת העדות למחזה היא תהליך טיפולי.