להיות גבר בישראל - זהות, אבהות ולוחמה [עושים פסיכולוגיה]

ד"ר מעין בוימן משיטה מארחת את הפסיכולוג הקליני והרב חננאל רוס לפירוק השאלה הטעונה — מה זה בכלל להיות גבר ב-2026, ומה המחיר של הציפיות האלה.

בפרק הראשון מתוך שניים שעוסקים בגבריות, מארחת מעין בוימן משיטה את חננאל רוס — פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומחבר ספר על גבריות — לשיחה שהיא עצמה ניגשה אליה בהתנגדות וכעס, מתוך חשש שמדובר בהנצחת סטיגמות, אך השתכנעה שהנושא חשוב ונוכח. השניים בוחנים מה ההבדלים האמיתיים בין גברים לנשים לאור המחקר (למשל מודל ה'ביג פייב'), ומראים שברוב התכונות כמעט אין הבדל, אך בקצוות ובמדדי הנעימות והנוירוטיות יש הבדלים בעלי משמעות. הם מציגים מפה של ארבעה ערוצים שמכתירים גבר כגברי — עוגן, מספק, מגן ועצמאי — ומתחילים לפרק את שני הראשונים. הפרק מיועד לגברים, לנשים, לזוגות ולהורים, ומציע מבט מפוכח על מהיכן באות הציפיות, מה הן משרתות ומה המחיר שלהן בגוף, בנפש ובזוגיות.

תובנות מרכזיות

• ברוב התכונות האישיותיות כמעט אין הבדל בין גברים לנשים, ומה שיש הוא קטן — אך דווקא בקצוות הקיצוניים (כלא, אלימות, נעימות נמוכה מאוד) ההבדלים הופכים משמעותיים: מעל 95% מהאסירים בעולם המערבי הם גברים.
• מתוך חמשת מדדי ה'ביג פייב', בשלושה אין הבדל מובהק בין גברים לנשים, ורק בשניים — נעימות ונוירוטיות — נשים נוטות גבוה יותר בכחצי סטיית תקן.
• ארבעה ערוצים מכתירים גבר כ'גברי': עוגן, מספק, מגן ועצמאי — ואלו ציפיות יציבות יחסית לאורך השנים ובין מדינות, גם אם פרטים משתנים.
• גבריות היא 'מדע', כלומר רצף — יש מי שחשוב לו להיות גברי מאוד ומי שבוחר במודע להתרחק מכך, בדיוק כמו רצף הנשיות.
• להיות 'עוגן רגשי' דורש לא להתפרק במשבר, אך המחיר עלול להיות ניתוק והדחקה של הרגשות — מקור לקושי אישי וזוגי.