בחזרה לבופור

מזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן מחזיר את ישראל לעימות מוכר מול הבית הלבן — רק שהפעם החותם הוא דווקא טראמפ, ידידו הקרוב של נתניהו.

הפרק עוסק בהסכם או מזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, בהנחיית הנשיא טראמפ, ובמשמעויות הביטחוניות והפוליטיות שלו עבור ישראל. הכתבת המדינית גילי כהן מסבירה שאין מדובר בהסכם גרעין מלא אלא בעצירה של המלחמה ושל המצור בהורמוז, עם שחרור הדרגתי של כספים מוקפאים ופתיחת המצר — בעוד הדיון המהותי על פיקוח הגרעין, הטילים הבליסטיים ומימון השלוחים נדחה ל-30 עד 60 ימים. הפרק מנגיד את נתניהו, שדחף להמשך התקיפות, מול טראמפ ומדינות המפרץ שבחרו במסלול דיפלומטי, ובוחן את חזון הרחבת הסכמי אברהם ואת הספקנות הסעודית. מתאים למאזינים שרוצים ניתוח מדיני עדכני ומעמיק של זירת ישראל-איראן-ארה"ב.

תובנות מרכזיות

• ההסכם המתגבש אינו הסכם גרעין מלא אלא 'סטופ' למלחמה ולמצור בהורמוז — הסוגיות המהותיות של פיקוח על הגרעין נדחו ל-30 עד 60 ימים קדימה.
• שתי סוגיות המפתח שהיו הנימוק הישראלי נגד הסכם 2015 — תוכנית הטילים הבליסטיים ומימון הפרוקסיז — צפויות שוב להישאר מחוץ להסכם הגדול.
• נתניהו ניצב כמעט לבדו בדחיפה להמשך התקיפות, מול מאמץ דיפלומטי אינטנסיבי של מדינות המפרץ, קטר, סעודיה, סין ופקיסטן שלא רוצות חידוש לחימה.
• מדינות המפרץ הבהירו שאם מתקני האנרגיה של איראן יעלו בלהבות — גם שלהן יעלו, ולכן הן פעלו אקטיבית כדי שההסכם יקרה.
• לפי הכתבת, MBS אומר בשיחות סגורות שהוא לא מאמין שנורמליזציה סעודית-ישראלית יכולה לקרות עם נתניהו, ושהוא ימתין לממשלה הבאה.