סן אנטוניו ניצחה את אוקלהומה במשחק שביעי דרמטי ועולה לגמר ה-NBA מול הניקס — והשניים מנתחים למה זכתה הקבוצה שמחלקת את הכדור ולא רק נשענת על כוכב.
פרק 20 של הפודקאסט (מתוך הסדרה '2for1') מנתח את משחק שבע של גמר המערב, שבו סן אנטוניו ניצחה את אוקלהומה 105-103 ועולה לגמר ה-NBA מול הניו יורק ניקס. השניים מסבירים שאוקלהומה נחנקה כי בלי ג'יילן וויליאמס ואי-ג'יי מיצ'ל הפצועים נשארו בלי מובילי כדור לצד שיי גילג'ס אלכסנדר, שלמרות 35 נקודות בזריקות קשות לא קיבל עזרה. הם תוקפים במיוחד את צ'ט הולמגרן על משחק פסיבי ומאכזב (4 נקודות) ומקשרים זאת ליריבות המנטלית שלו מול ויקטור וומבניאמה. בצד המנצח הם מהללים את מודל המשחק של סן אנטוניו — שלושה מובילי כדור, חלוקת כדור ללא אגו, והכוכב העולה דילן הרפר. הפרק מתאים לחובבי NBA שרוצים ניתוח טקטי מעמיק של פלייאוף, ושווה האזנה בזכות הוויכוחים החדים והתחזיות לעתיד שתי הקבוצות.
תובנות מרכזיות
- מה שהכריע את הסדרה לא היה כישרון אלא חוסר היכולת של אוקלהומה להוביל כדור כששיי גילג'ס אלכסנדר יורד מהמגרש או נח בפינה — בלי הפצועים לא נשאר פליימייקר נוסף.
- ההגנה של סן אנטוניו 'קפצה' על שיי בשני שחקנים עם כיסויים משתנים בכל מהלך, והוציאה את האוויר מההתקפה של אוקלהומה למרות 35 הנקודות שלו (12 מ-21 מהשדה).
- צ'ט הולמגרן הוא המאוכזב הגדול — 4 נקודות ב-33 דקות וסבילות בריבאונד ובהגנה; השניים טוענים שזה מחסום מנטלי שקשור ליריבות מול ויקטור וומבניאמה ולא בעיה שניתן ללמד ולתקן.
- הסוד של סן אנטוניו הוא חלוקת כדור ללא אגו: וומבניאמה סיים עם 15 זריקות בלבד (22 נקודות), אף אחד לא דואג למי לוקח הכי הרבה זריקות — וזו הדרך היחידה להביס הגנה איכותית כמו של אוקלהומה.
- דילן הרפר הוצג כשחקן עם תקרה בלתי מוגבלת, פוטנציאלית גדול אף יותר מקופר פלאג, שמגיע לקבוצה שבה האינדיבידואל אינו בראש העדיפויות — מה שמדגיש את העומק של הסגל.
- לטענת השניים לניקס אין 'חלון' אמיתי לאליפויות עתידיות בעוד לסן אנטוניו ולאוקלהומה יש חלון של כמה שנים — ולכן 'טוב ל-NBA' אם הניקס ינצחו דווקא עכשיו את הגמר.
שאלה היפותטית — אילו ג'יילן וויליאמס ואי-ג'יי מיצ'ל היו בריאים, לאן הסדרה הזאת הולכת? התשובה: 'בעיניי אותו מקום — יכול להיות שמשחק שבע היה הולך לאוקלהומה, אבל הפערים לא כאלה גדולים, וקציעות הן חלק מהמשחק.'