פרק 50: פרק סיום: ביי ביי למשהו אחד הוא שלום למשהו אחר :)
מור ארפז נפרדת מהמאזינות ומסבירה למה היא סוגרת את 'מאמאדע' ועוברת לעולם של מיינדפולנס ובודהיזם בהורות.
בפרק החתימה של 'מאמאדע - הורות מבוססת מדע', המנחה מור ארפז מספרת באופן אישי ופתוח, כמו שיחה עם חברות, מדוע היא מחליטה לעצור את הפודקאסט בשלב הזה. היא משחזרת את הדרך מאז שעזבה דוקטורט במדעי המוח כשהייתה בהיריון כדי להקדיש את חייה ללמידה על הורות, ומספרת על תהליך פנימי שהבשיל בשנה האחרונה. המסר המרכזי: הידע המדעי על הורות נשאר לרוב ברמה הקוגניטיבית ולא הצליח לפרק דפוסים עמוקים שנחרטו בה מילדות, בעוד שתרגול מיינדפולנס ובודהיזם הביא לשינוי עמוק ומוחשי בהתמודדות שלה עם חרדה ורגשות. הפרק מתאים להורים שמתעניינים בהורות מבוססת מדע, ברגעי שחיקה ובחיפוש אחרי כלים פנימיים מעבר לידע אינטלקטואלי. שווה האזנה בזכות הכנות לגבי הפער בין רצוי למצוי בהורות ובזכות ההסבר על מעבר אישי ומקצועי גדול.
תובנות מרכזיות
- ידע מדעי על הורות מספק רוגע ותחושת התמצאות כי הוא מלמד שטווח הנורמטיביות עצום ומרכך את הנוקשות של 'מה נכון ומה לא נכון', אבל הוא נשאר לרוב ברמת ההבנה ולא יורד למעשה.
- המדע לרוב מספק תשובות מורכבות ולא חד-משמעיות, והמתנה הגדולה היא דווקא הגמישות שהמורכבות הזו מאפשרת ולא תשובה חד-משמעית.
- דפוסים שנחרטו בגוף מילדות (כמו הקול המאשים סביב אכילת מתוקים שהתפרץ על הבת) שום ידע אינטלקטואלי לא מצליח לשנות, אלא תרגול חוויתי.
- ההבדל בהתמודדות עם החרדה בין שני מבצעי איראן (יוני לעומת פברואר) המחיש למנחה שינוי דרמטי שמקורו בתרגול מדיטציה יומיומי ולא בקסם.
- היכולת לשים לב לגוף ולפגוש רגש לא נעים מתוך סקרנות ('מעניין איך זה מרגיש בגוף') מפרקת את עוצמת הרגש שקודם הציף אותה.
אם המדע באמת יודע מה נכון בהורות, למה הידע הזה נשאר ברמה הקוגניטיבית ולא מצליח לפרק את הדפוסים העמוקים שמפעילים אותנו על הילדים שלנו?