אי אפשר ללוות יותר ממה שחוסכים ולא לצרוך יותר ממה שמייצרים - וכל הלוואה שלא יוצרת ערך רק מעניה את החברה.
ניסן בנטורה, כלכלן ומחבר הספר 'כסף - איך לנצח את המשחק', ממשיך את המשל על שלושת החברים על האי (אבי, בני וגולן) שלמדו לחסוך דגים ולבנות רשתות, כדי להסביר את היסוד הכלכלי של אשראי וחיסכון. הוא מבחין בין הלוואה 'טובה' שמגדילה את כושר הייצור לבין הלוואה לצריכה (כמו חופשה) שרק מורידה את רמת החיים בעתיד, וממחיש מתי כן כדאי להלוות - במצב חירום שמציל את כוח הייצור של כל האי. בהמשך הוא מסביר כיצד ממשלת ישראל יוצרת כסף חדש 'דה פקטו' דרך הנפקת אג'ח ורכישתו על ידי בנק ישראל בשוק המשני, ומבקר את הכלכלנים הקיינסיאנים ואת המדיניות שעודדה בזבזנות והענישה את החיסכון. הפרק מיועד למי שרוצה להבין מבסיס איך כסף, אשראי וצמיחה אמיתית עובדים - לא טיפים על מדדים אלא תפיסת עולם כלכלית.
תובנות מרכזיות
- כדי לתת אשראי צריך שקודם יהיה מה לתת - חוסכים ורק אחר כך אפשר להלוות, כי חיסכון הוא משאב מוגבל.
- הלוואה טובה היא כזו שמגדילה את כושר הייצור (רשת שתופסת יותר דגים); הלוואה לצריכה כמו חופשה רק מורידה את רמת החיים בעתיד כדי לפרוע אותה.
- ממשלת ישראל לא מדפיסה כסף ישירות, אבל יוצרת כסף חדש דה פקטו: היא מנפיקה אג'ח בגירעון, הבנקים קונים, ובנק ישראל קונה מהם בשוק המשני ומזרים שקלים חדשים - מסלול עוקף רגולציה.
- צריכה לבדה לא מוסיפה ערך לכלכלה; מה שמוסיף ערך זה ייצור. קודם מייצרים ואחר כך צורכים, וחיסכון הוא מה שמאפשר להרחיב את יכולת הייצור.
- אסונות טבע ומלחמות לא ממריצים את הכלכלה אלא הורסים עושר ומורידים רמת חיים; חיסכון הוא קרן ביטחון שמאפשר להשתקם מהר אחרי משבר.
מה קרה עכשיו שיש להם חסכונות? - השאלה שלפי בנטורה רוב האנשים מפספסים, שממנה הוא בונה את כל ההסבר על אשראי, חיסכון ויצירת כסף.