האזן לפרק
ניתוח מעמיק · AI מתמלולנוצר אוטומטית מתמלול Whisper
הפרק השני של 'כאן זה לא אירופה' מתאר כיצד בין הזכיות של ישראל באירוויזיון השתנו השירים והיחס הישראלי לתחרות מהתלהבות לבוז.
הפרק עוקב אחר התקופה שבין הזכיות 'הללויה' ל'דיווה', ומתאר מעבר מהצלחות שלגרים בסוף שנות ה-70 לפופ פטריוטי בסגנון ריקודי עם בתחילת שנות ה-80. אבי טולדאנו חתום על 'הורה' ו'חי', שירים אותנטיים שהביאו לישראל פעמיים מקום שני ברצף על רקע מלחמת לבנון, האינפלציה והמהפך הפוליטי. ממחצית שנות ה-80 נוצר ניתוק בין התרבות הישראלית לאירוויזיון, והתחרות הפכה לבמה לשירי בדיחות ואמנים אנונימיים. השינוי משקף הן את המגמות בעולם המוזיקה (עליית MTV והוויזואליה) והן את הטלטלות בחברה הישראלית.
תובנות מרכזיות
- הוויתור הישראלי על אירוח האירוויזיון ב-1980 בגלל בעיות תקציב חוזר על עצמו כדפוס קבוע ביחס בין ישראל לאירגון התחרות
- הפופ הפטריוטי של אבי טולדאנו ביקש להגיש לאירופאים משהו אקזוטי ואותנטי במקום פופ מערבי שהם המציאו בעצמם
- שני מקומות שני רצופים של 'הורה' ו'חי' הם הישג יוצא דופן שנשכח בצל הזכיות במקום ראשון
- קיום האירוויזיון על אדמת גרמניה ב-1983 עודד את המשלחת הישראלית להחצין גאווה לאומית כתגובה לפצעי העבר
- ממחצית שנות ה-80 התרחקו אמני השורה הראשונה מהאירוויזיון, והתחרות הפכה לאכסניה לשירים מוזרים והרכבים חד-פעמיים
השאלה הבולטת בפרק
איך נהפך הסטייל הנוסטלגי של חבורות הזמר ומעגלי ההורה לייצוא הישראלי החדש לאירוויזיון דווקא בתקופה שבה המוזיקה הישראלית התחברה לעולם?