המונדיאל הוא אירוע הספורט הנצפה בעולם, אבל מאחורי הריגוש מסתתרת מכונת כסף של פיפה שצפויה לגרוף יותר מ-11 מיליארד דולר ב-2026.
שאול אמסטרדמסקי, יחד עם עיתונאי הכדורגל אורי לוי, מפרק את הכלכלה שמאחורי גביע העולם בכדורגל לקראת מונדיאל 2026 בארצות הברית, מקסיקו וקנדה. הפרק מסביר מאיפה פיפה עושה את כספה - חסויות, מכירת כרטיסים ובעיקר זכויות שידור - ולמה דווקא הגדלת הטורניר ל-48 נבחרות היא צעד כלכלי ופוליטי ולא רק רומנטי. עוד נדון מחיר הכרטיסים המטורף בשיטת ה-Dynamic Pricing, שהפך את המונדיאל הזה לאחד הלא-נגישים אי פעם. מתאים למאזינים שאוהבים להבין את הכלכלה והפוליטיקה שמסתתרות מאחורי אירועי ספורט גדולים, גם אם אינם אוהדי כדורגל מושבעים.
תובנות מרכזיות
- במונדיאל צופים כחמישה מיליארד אנשים - יותר מחצי מהאנושות - והוא אירוע הספורט הנצפה ביותר בעולם בפער ניכר.
- פיפה צפויה להרוויח ממונדיאל 2026 יותר מ-11 מיליארד דולר, כאשר ערוץ ההכנסות הגדול ביותר הוא זכויות השידור (יותר מ-4 מיליארד דולר), אחריו חסויות וכרטיסים.
- הגדלת הטורניר ל-48 נבחרות אינה רק מחווה רומנטית למדינות קטנות אלא מהלך כלכלי ופוליטי - יותר משחקים ויותר זכויות שידור למכירה, וגם יצירת תלות ו'חובות טובה' של נבחרות והתאחדויות כלפי פיפה.
- השוק האמריקאי נכון לשלם על שירותי פרימיום מתוך תרבות של סמל סטטוס, ושיטת ה-Dynamic Pricing מתמחרת כל כרטיס בנפרד לפי ביקוש והיצע - מה שהקפיץ מחירים לרמות סוריאליסטיות.
- אורי לוי תיאר שמערכת פיפה הציעה לו כרטיס למשחק הפתיחה במחיר של 242 אלף דולר, מה שהופך את המונדיאל הזה לאחד הלא-נגישים בהיסטוריה של הספורט.
אם הגדלת המונדיאל ל-48 נבחרות אמורה לתת צ'אנס לנבחרות קטנות ולילדים חובבי כדורגל ממקומות כמו קוראסאו - איך זה מתיישב עם העובדה שזה ככל הנראה המונדיאל הכי לא נגיש אי פעם בגלל מחירי הכרטיסים?