הקיסר שכל העולם זוכר כשוחר שלום ובנאי הוא בדיוק זה שהשלים את חורבן ירושלים, מחק את שם יהודה והפך אותה לפלסטינה.
פרק היסטורי-קומי מבית 929, המוקלט ממגדל דוד, המספר את סיפורו של הקיסר הרומאי אדריאנוס דרך דיאלוג מבדח בין המספר דודו לבין המפיק משה פקמן שמחפש 'ספקטאקל'. הפרק עוקב אחר חייו של אדריאנוס מילד יתום בספרד שאומץ בידי הקיסר טריאנוס, דרך הפיכתו לקיסר שמעדיף לבנות חומות במקום לכבוש, ועד הגעתו ב-130 לספירה לירושלים החרבה. הקרע מתחיל כשבמקום לבנות את בית המקדש השלישי, אדריאנוס מקים את העיר האלילית איליה קפיטולינה ומקדש ליופיטר, מה שמצית את מרד בר כוכבה. הפרק מתאים למאזינים שאוהבים היסטוריה יהודית מוגשת בהומור ובדמויות, ומסביר למה אותו קיסר זוכה לשתי תדמיות הפוכות לחלוטין.
תובנות מרכזיות
- אדריאנוס נחשב בעולם לקיסר נאור ושוחר שלום שהעדיף לבנות (כמו חומת אדריאנוס באנגליה) במקום להרחיב את האימפריה במלחמות — אך אצל היהודים הוא 'שחיק עצמות', כינוי גנאי שמשמעו שעצמותיו יישחקו וייעלמו.
- חלק מהיהודים פיתחו ציפייה לא מבוססת שאדריאנוס יהיה 'כורש שני' שירשה לבנות את בית המקדש — אך הוא דווקא הקים מקדש לאל הרומי יופיטר על שם גבעת הקפיטול ברומא, וזו נקודת המפנה לקרע.
- מרד בר כוכבה (132 לספירה) הצית את חמתו של הקיסר המתון דווקא בגלל ירושלים האלילית והאכזבה מבית המקדש; היהודים נלחמו במנהרות והנחילו לרומאים אבדות כבדות עד שהמצביא יוליוס סוורוס הובא מבריטניה והכריע במצור.
- כעונש על המרד נהרגו כ-600 אלף יהודים, נאסרה כניסת יהודים לעיר וברית מילה, ואדריאנוס מחק את השם 'יהודה' והחליפו ל'סוריה פלסטינה' על שם הפלשתים — וזה מקור השם פלסטינה.
- הפרק ממחיש שאותו אדם יכול לשאת שתי נרטיבים מנוגדים לחלוטין בו-זמנית: גיבור תרבות בנאי בעיני אחד, ורשע מרושע בעיני אחר, בהתאם לזווית המספר.
האם נצליח להבין גם את הצד של אדריאנוס — הקיסר שהעולם רואה כבנאי שוחר שלום אך היהודים זוכרים כרשע שהחריב — או שיש דמויות שלא ניתן 'להבין את הצד שלהן'?