פרק ראשון בסדרת עשרה חלקים על מבצע אנטבה — מרגע חטיפת מטוס אייר פרנס ועד ההיערכות הישראלית להשתלטות, מסופר מפי האנשים שתכננו, לחמו ונחטפו.
הפרק פותח את סדרת עשרת החלקים על מבצע אנטבה (מבצע יונתן) מקיץ 1976, ומשחזר את שעות החטיפה הראשונות: טיסה 139 של אייר פרנס שהמריאה מלוד דרך אתונה לפריז, נחטפה על ידי שני חוטפים גרמנים ושני פלסטינים, וסטתה לבנגזי שבלוב ואז לאוגנדה. מעידים בו דמויות מפתח: קצין המודיעין אמנון בירן ממפקדת קצין החי"ר והצנחנים הראשי בפיקודו של דן שומרון, אלוף-משנה מוקי (משה) בצר מסיירת מטכ"ל, ואיש המוסד דוד בן עוזיאל ("טרזן"). הם מתארים את הקדם-תכנון המבצעי, את החשש שהמטוס יונחת בנתב"ג בחזרה על תרחיש סבנה, ואת ההיערכות החוזרת של היחידה. הפרק מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה צבאית, בסיפורי מודיעין ובמבט מאחורי הקלעים של אחד המבצעים המפורסמים בתולדות ישראל.
תובנות מרכזיות
- החשש המיידי של המערכת הביטחונית היה שהחוטפים יחזרו על תרחיש סבנה (1972) וינחיתו את המטוס החטוף בנתב"ג — ולכן סיירת מטכ"ל הוכנה להשתלטות מקומית עוד לפני שהתברר היעד באפריקה.
- מוקי בצר התנגד לשחזר את שיטת ההשתלטות מסבנה: לטענתו החוטפים כבר הפיקו לקחים מהאירוע הקודם, ולכן נדרשה שיטה מפתיעה אחרת — חדירה דרך פתחי המטוס לפי תוכנית אימונים שתורגלה מראש.
- אחרי אירוע מעלות (1974) נקבע בסיירת מטכ"ל מושג ה'מצב"י' — מפקד שהוכשר לנהל ולפקד על מבצע באירוע פיגוע וחטיפת בני ערובה; באותה תקופה היו ארבעה כאלה, ובהם יוני נתניהו.
- הנוסעת פטרישיה היימן, אזרחית בריטית, נחלצה מהמטוס בעזרת בלוף מתוחכם: היא שכנעה רופא שהיה בטיסה לתמוך בשקר שהיא בהיריון ומדממת, וכך הורדה בבנגזי ושוחררה — והפכה למקור המידע הישיר הראשון על החטיפה.
- ניתוח מבצעי מוקדם של חיל האוויר העלה שהגעה ללוב במסוקים תדרוש כארבעה תדלוקים בדרך מעל סיני ומצרים, מה שהמחיש את מורכבות התכנון המבצעי עוד לפני שהיעד הסופי היה אוגנדה.
שמעון פרס שואל את מוקי בצר מדוע לא לחזור על שיטת ההשתלטות שהצליחה בסבנה — ובצר עונה שהחוטפים כבר מכירים את השיטה ולמדו ממנה, ולכן חובה להפתיע אותם בדרך אחרת.