"גבעת חלפון" כסנונית של אנטי-מיליטריזם בקולנוע הישראלי עם ד"ר גלעד פדבה

ד"ר גלעד פדווה מראה כיצד הקומדיה 'גבעת חלפון אינה עונה' הקדימה את הביקורת האנטי־מיליטריסטית של הקולנוע הישראלי ופתחה פצע פתוח לגבי המחיר שמשלמת החברה על פולחן הגבורה וההקרבה.

במסגרת סמסטר הסתיו של 'האוניברסיטה המשודרת' על סרטי פולחן ישראליים, מרצה ד"ר גלעד פדווה (בית ברל והאוניברסיטה הפתוחה) על 'גבעת חלפון אינה עונה' כסנונית של אנטי־מיליטריזם בקולנוע הישראלי. הוא קורא את הסרט כצפצוף ארוך על הביטחוניזם הישראלי: חיילים משועממים, חרמנים ובטלנים שמשקיעים מאמץ בהימנעות מתרומה למדינה ולא חולמים להקריב את חייהם. פדווה ממקם אותו על ציר היסטורי לצד 'מסע אלונקות' של ג'אד נאמן (1977) ו'אוונטי פופולו' של רפי בוקאי, ומראה כיצד שלל סרטים — מ'פישקה במילואים' ועד 'בופור', 'ואלס עם באשיר' ו'לבנון' — מפרקים את מיתוס הצבר הלוחם. ההרצאה מיועדת לחובבי קולנוע ישראלי ולמי שמתעניין ביחסי החברה הישראלית והצבא, ושווה האזנה בזכות הקריאה הצמודה והניתוח התרבותי.

תובנות מרכזיות

• פדווה מבחין בין הסרט המלחמתי 'גבעה 24 אינה עונה' לבין האנטי־מלחמתי 'גבעת חלפון אינה עונה', ומראה ששתי יצירות אלו עומדות בקצוות נגדיים של אותו ז'אנר.
• טענה מרכזית: גם 'גבעת חלפון' וגם 'מסע אלונקות' אינם סרטים פציפיסטיים — הם מכירים בצורך בצבא חזק בשכונה שבה אנו חיים, אך שואלים שאלות קשות על המחיר שאנו משלמים על פולחן ההקרבה.
• פדווה מצביע על העובדה שכמעט כל אם ישראלית יודעת מרגע לידת הבן שבגיל 18 הוא ילך לצבא, ולכך השלכות עמוקות על אופי החברה, האימהות והצבא עצמו — בניגוד לצבא שכירים כמו בהולנד.
• הרמטכ"ל מוטה גור החליט באומץ שלא להתנגד להקרנה הפומבית של 'מסע אלונקות', מתוך הבנה שהסרט מצביע בכנות על בעיות אמיתיות שצה"ל חייב להכיר בהן.
• בסרטים אלה האימונים אינם באמת מגנים על המדינה אלא 'אימונים לשם אימונים' ו'טרטורים לשם טרטורים' — פולחן מצ'ואיזם שבו החיילים רוצים להוכיח 'שהם גבר גבר' יותר מאשר להציל את האומה.