המתכון הלאומי - הפוליטיקה של ספרי הבישול בארץ ישראל עם הד''ר עפרה טנא

ד"ר אופרת תנא חושפת כיצד ספרי הבישול העבריים מאז שנות ה-30 לא רק לימדו לבשל אלא עיצבו זהות לאומית, מעמדית ותרבותית.

ההרצאה, מפי ד"ר אופרת תנא בסדרה 'האוניברסיטה המשודרת' בסמסטר העוסק באוכל, מציעה ניתוח סוציולוגי של ספרי בישול עבריים שנכתבו בארץ ישראל מאז שנות ה-30 ועד ימינו, כטקסטים בעלי משקל פוליטי, חברתי ותרבותי. תנא נשענת על מושגי ההביטוס של פייר בורדייה ו'הידע המקומי' של קליפורד גירץ כדי להראות שהמרחב הביתי הוא אתר שבו מוטמעת זהות מעמדית ואתנית. היא סוקרת ספרים מרכזיים — מ'כך נבשל' של ויצו (1948), דרך 'איך לבשל בארץ ישראל' של ד"ר ארנה מאיר, ליליאן קורנפלד ועד 'ספר התענוגות' של עמוס קינן (1970) — ומראה כיצד הם ביקשו לכונן מטבח לאומי הומוגני, מערבי-אשכנזי, ולחנך נשים צעירות לצרוך מתוצרת 'המשק העברי'. ההרצאה מתאימה למתעניינים בסוציולוגיה של התרבות, בהיסטוריה ישראלית ובפוליטיקה של האוכל.

תובנות מרכזיות

• ספר בישול אינו עדות נאמנה למה שאנשים אכלו בתקופתו, אלא ייצוג של מה שמחבריו חשבו שראוי להציג בפני הצרכנים — תרבותם הקולינרית ולא מציאות צריכתם.
• ספרי הבישול המוקדמים היו פרויקט הוליסטי: לא רק מסירת ידע מדעי על בישול, אלא הבניית 'הבית הראוי' — היגייני, יעיל לפי תורת הניהול המדעי, ומחנך לנימוסי שולחן של מעמד הביניים המערבי.
• הדרישה ל'מטבח לאומי' הומוגני שירתה הפצה של דגם תרבותי מערבי-אשכנזי ספציפי, שהיה רק אחת מהאופציות במרחב — שכן עד שנות ה-50 רוב האוכלוסייה היהודית בארץ הייתה אשכנזית ובעלת כוח הפצה.
• האידיאולוגיה של 'אותנטיות מקומית' היא מיתולוגיה: גידולים נדדו תמיד בעולם, והצבר (הסאברס), שהפך לסמל לאומיות פלסטינית ויהודית כאחד, מקורו דווקא במרכז אמריקה.
• חל מעבר היסטורי באוכל מערך אינסטרומנטלי (חומר לבניית גוף בריא לאומי) לחוויה חושית והנאתית — שיא בספר 'התענוגות' של עמוס קינן (1970) שפנה לגבר המבשל והפיץ אידיאולוגיה נהנתנית.
• תזונת הירקות הטריים נדחפה בעקבות מהפכת הוויטמינים של תחילת המאה ה-20, שדרשה שינוי בהרגלי המטבח של מרכז ומזרח אירופה, שלא נהגו לאכול ירקות לא מבושלים.